דפי הנצחה

ג'רי

אנחנו עומדים סביב קברך הטרי, ומדברים אליך, ומקווים ורוצים להאמין שאתה מקשיב למילים שלנו, כמו שהיית מקשיב לצלילי המוסיקה שכה אהבת.

כשאני אומרת את שמך, ונזכרת בדמותך – אני רואה במרחקים תמונות של דיר, כבשים, בימים שחלבו בידיים, אותן ידיים שבשעות הפנאי – היו מחזיקות קלפים ומשחקות ברידג', זוג ידיים גבריות שבשנים מאוחרות יותר קטפו בזריזות מרשימה אשכוליות בפרדס שלנו. ברקע אני שומעת מוסיקה. אני מתבוננת היטב ורואה גבר מהלך לפני ומהכיס האחורי שלו מבצבץ "פוקט בוק" שעוד מעט יישמט למדרכה. אני מדפדפת בזיכרוני לימים אחרים – החקלאות אצלנו קצת ירדה מנכסיה, גם הפרדס נעקר משורשיו, ואתה משתלב במפעל הזיווד, עובד במסירות שנים ארוכות ליד מכונת הניקוב ולא מבייש את הפירמה.

ולימים בהתחלת המילניום הנוכחי, "מיטרוניקס" זכתה לקלוט אותך – הקליטה הייתה, כרגיל, טבעית קלה ומהירה. כולנו ידענו שזכינו בנכס, שהרי מאז ומתמיד הצטיינת בתכונותיך החיוביות, ומצוינות בעבודה הייתה צרובה באישיותך. בהגדרה, תמיד היית עובד מסור, מתמיד, שקול, משתף פעולה עם צוות העובדים, ישר ומתחשב, וכל זה בשקט האופייני לך, בלי שום כוונה להתבלט, או לעשות רושם על מישהו.

אני חושבת שמן הראוי הוא להעניק לך לפחות את התואר "סר" או "אביר" בזכות התנהגותך האנגלית האצילית.

אני בטוחה ג'רי, שלו זה היה תלוי בך, היית מעדיף להקשיב עכשיו לרקוויאם של מוצרט, ורדי או אפילו ברליוז, ולא למילים שלי – ועל כך אני מתנצלת.

תנוח על משכבך בשלום, כל חבריך במיטרוניקס שמשתתפים בצער המשפחה

קיבוץ יזרעאל – 23.9.09 ה' בתשרי תש"ע

מרים דודסון

ג'רי ואני מכירים זה את זה וחברים 51 שנה.

ענין הותק – אני הגעתי לקבוץ יום אחרי ג'רי והודיעו לי שאגור בחדר בצריף עם ג'רי. עד הימים האחרונים – כולל בזמן שהיה חולה – ג'רי היה מזכיר לי שיש לו יותר ותק מאשר לי. ביום אחד.

המוסיקה – ג'רי הגיע מאנגליה ואני הגעתי מדרום-אפריקה, חסר כל תרבות מוזיקלית. מבין כל הרווקים ביזרעאל, ג'רי היה היחיד שהיה לו פטיפון. היו לו תקליטים של מוסיקה קלסית ושל ג'ז. הצברים קיבלו את המוסיקה הקלסית, אבל לא הבינו את מוסיקת הג'ז. במשך הזמן גם המוסיקה הזאת הפכה מקובלת, הודות להדרכתו של ג'רי.

החדר שלנו הפך למועדון של הרווקים, שהיו באים לשמוע מוסיקה ולשתות קפה. היו באים ומאזינים למוסיקה אפילו כשאנחנו לא היינו שם.

ברידג' – ג'רי היה בין הראשונים ששיחק ברידג' ביזרעאל. הוא ארגן רביעיה – בני טויז, יוקי, אני והוא עצמו. אחר כך הצטרפו עוד שחקנים ונוצרו עוד רביעיות. זה לא היה כל-כך מקובל בקיבוץ "לשחק קלפים" והיו כמה אנשים, שאפילו העירו לנו על זה.

עבודה – ג'רי היה ידוע בכושר העבודה שלו ובזריזותו.

בהתחלה הוא עבד בדיר והפך לחולב יוצא מן הכלל. היה בדיר צוות יעיל, שעבד הרבה שעות ביממה ובתוכו ג'רי היה עובד מרכזי – חלק מן הזמן הוא ריכז את הענף.

העבודה בדיר התחילה בשעה מוקדמת והשומרים היו באים להעיר על ידי דפיקה בדלת. לפעמים, לא מצא חן בעיני ג'רי נוסח ההשכמה של השומר והוא לא ענה לו. השומר, כמובן, המשיך לדפוק על הדלת, עד שאני הייתי אומר: "בסדר. הוא מתלבש."

אחר-כך עבר לעבוד אתי בפרדס, שם היה איש הקטיף המוביל, הודות לזריזותו. הוא היה קוטף 6-8 מיכלי אשכוליות ביום, בזמן שיתר הקוטפים היו ממלאים 4 מיכלים בקושי. בתקופה ההיא היה הקבוץ כולו מגיע לגיוסים ולריכוזים בפרדס.

אחרי כמה שנים טובות בפרדס עבר ג'רי לעבוד במפעל המתכת – "תמוז" של היום – וקיבל על עצמו את האחריות על המכונה המסובכת ביותר. הוא עבד שם בזמן שהמחלקה גדלה והפכה למפעל. ג'רי היה רגיל לקום מוקדם בבוקר – עוד מאז הימים בדיר – וזה נתן למנהלים שלו את האפשרות להאריך את שעות הפעלת המכונה. שם עבד ג'רי עד גיל די מבוגר.

כאשר יצא ל"חצי פנסיה" נפגשנו שוב במחלקת תת-ההרכבות במיטרוניקס ואז נזכרתי ביעילות של ג'רי בעבודה. לפעמים היה לוקח תרופות, שהרדימו אותו קצת. כמנהל המחלקה, רציתי לשלוח אותו הביתה לנוח, אבל כשבדקתי, ראיתי שכמות העבודה שהפיק היתה – בעצם – גבוהה מן התכנית.

גם אם הלך הביתה – תמיד חזר אחר-הצהרים או מוקדם בבוקר.

הלואי שלכל מנהל היה עובד כמו ג'רי.

הלואי שלכל אחד היה חבר כמו ג'רי.

אוברי לוין

ג'רי אגמון

לזכרו של ג'רי אגמון

ג'רי שאני זוכר, הוא בעיני דמות ייחודית מהרבה בחינות. אך בראש ובראשונה עולה בעיני דמותו – פנים עם חיוך מלא ועיניים מכווצות המשדרות בטחון ורוגע.

את ג'רי היטבתי להכיר מימינו המשותפים במפעל הזיווד (תמוז של ימינו) הקטן והאינטימי.

עבדנו יחד מספר שנים. בתחילה עבד ג'רי על מכונת הניקוב הקטנה (דיאקרו) בהתמדה ובמסירות, וביחד עם צוות המפעל, שמנה מספר חברים ותיקים וצעירים, הצלחנו לבנות יחד עסק רציני שהלך והתקדם.

מה רבה הייתה גאוותו של ג'רי כשרכשנו את מכונת הניקוב הגדולה "אמאדה" ומה רבה הייתה מסירותו וחריצותו כשקיבל אותה תחת חסותו.

משכים קום, מתמיד, דואג לכל כלי וכלי ואכפתי חסר תקנה.

דאג ללמד ולחנך את הצעירים שהגיעו למפעל ולא הסכים לקבל טעויות ללא הפקת לקחים.

בהפסקות הקפה שוחחנו על שלל נושאים, גם בעניינים שברומו של עולם, אך תמיד עלה עניין ה"ברידג'" עליו ג'רי לא ויתר, עד אחרית ימיו.

גם שנים לאחר שנפרדו דרכינו שמרנו על קשר טוב וג'רי, בדרכו הצנועה והשקטה, ידע למצוא דרך וזמן כדי לשבת ולשוחח על עניני השעה ולשתף במחשבות ובלבטים.

וכך, כשהמוסיקה ומקום העבודה מלווים אותו כל חייו, לפתע נודע שבריאותו חורקת ומסתבכת.

בביקורנו בבית החולים, בו ראיתיו לאחרונה, התקשה ג'רי בדיבור, אך חשוב היה לו להתנצל בפנינו על כי קשה היה לו לבטא את עצמו.

כזה היה ג'רי, חכם וצנוע, יקר ונוגע ללב – עד שעתו האחרונה.

יוסי בעבור

ג'רי, איש יקר

אני רואה אותך עומד ומחייך את החיוך הקצת ביישני וקצת לגלגני שלך, כאומר – מה, השתגעתם? תפסיקו עם זה, ממש לא צריך.

אם היית יודע שנאספנו כאן כולם לדבר בך היית אומר, תפסיקו...

כזה אתה, איש צנוע ושקט, אי של שקט ושלווה ליד הפעילות הגועשת של אפרת. איש של בית, גאה על הבית היפה שלכם, על הטעם הטוב של אפרת. אוהב את הלבד אבל תמיד מקבל בשמחה ובמאור פנים את כל מי שנכנס הביתה, מניח את הספר שתמיד מצוי בידך, מנמיך קצת את המוזיקה שתמיד מתנגנת ברקע ושמח להיכנס לשיחה על כל נושא שבעולם ובלבד שיהיה מעניין וברומו של עולם. שיחות סרק אינן בשבילך.

איש העולם הגדול מתוך כורסת ביתך, קראת וצברת ידע עצום שאותו תמיד שלפת בטבעיות כאילו נולדת איתו. אוטודידקט אמיתי. כך בספרות, בהיסטוריה וכמובן במוסיקה. אהבתך הגדולה מאז ומתמיד שהלכה והתעצמה תוך כדי צבירת ידע אדיר, הבנה ורגישות . חובבן עם הבנה וידע של מקצוען בעל יכולת אדירה להפיק הנאה רוחניים ואינטלקטואלית, מכיר כל יצירה בשמה המלא ומזהה אפילו את התזמורת ואת המנצח.

ככל שניסית להפוך לישראלי, אנגליה מעולם לא עזבה אותך, כולל הבדיחות האנגליות שסיננת תמיד בשקט, כך שרק מי שישב קרוב שמע והבין את חוש ההומור החכם והמשובח שלך.

את מסירותך ונאמנותך לקחת איתך לכל מקום ולכל עשייה בהם לקחת חלק. תמיד עם השקעה אין סופית, ללא חשבון וללא ציפייה לקבל תמורה מכל סוג שהוא. נתת כמובן מאליו – צריך, אז נותנים, צריך, אז עושים. בדיר, בפרדס במפעל המתכת (תמוז של ימינו) שהיית בין מקימיו. ובשנים האחרונות במיטרוניקס.

נתינה שבאה מתוך נאמנות ומסירות, באכפתיות אין קץ, בעשייה של מעל ומעבר, שתמיד מלווה בגאווה של שייכות.

בכל שעשית חיפשת איכות וכנות, את הדבר האמיתי ללא הצטעצעות וזיופים. כך עם אנשים וכך בכל מה שעשית ואהבת, כך בכל מהותך.

היה לך כוח סבל אין-סופי וקבלת הדין גם של הכאבים והייסורים, כאילו האמנת שאדם גם לסבל נולד.

כוח הסבל שלך כשל בשבוע האחרון, כנראה שגדשה מנת הייסורים וכל שביקשת היה להיפרד מכולם ומהעולם, כדרכך, בשקט ובשלווה, עם חיוך ותנועה של הנהון קל בראש.

השארת את כל אוהביך עם הרגשה שלא כך זה צריך היה להיגמר, לא כך ולא עכשיו. יש רצון עז להחזיר את הגלגל אחורנית ולו רק כדי להאט את התהליך, להבין מה קורה, למה ואיך, להיות מסוגלים לקבל החלטות נכונות ולא לאבד שליטה, בעיקר לא לאבד שליטה.

אבל לא כך החליט הגורל ולעולם לא נדע אם אפשר היה אחרת או כך נגזר. הנחמה היחידה הינה שאינך סובל יותר.

אנחנו כאן נשמור על אפרת ונחבק אותה באהבה, בשביל עצמנו אבל גם בשבילך.

נעמי עמית