דפי הנצחה

תקוה חביב נולדה תקוה קמלוט לבית ראובן ולאה ב-1 ביולי 1948, בבי"ח העמק בעפולה. הוריה עלו לישראל חודשיים קודם לכן, ותמיד סיפרו שתקוה המתינה בסבלנות עד שיגיעו ארצה בכדי להיוולד בה.
מתופת השואה, ואבדן מרבית יקיריהם, בנו הוריה חיים חדשים והקימו משפחה. בתוך בית חדור כאב, שמה של תקוה נשא את משאלת הוריה לעתיד טוב יותר. הדרך הייתה רווית קשיים כלכליים ואישיים. במשך אחת עשרה השנים שגרו בארץ, התגוררה המשפחה בשישה מקומות שונים בחיפוש אחר עבודה ומקום בו יוכלו לתקוע יתד ולקרוא לו 'בית' - מקיבוץ גבת, דרך שדמות דבורה, כרכור, קיבוץ נצר סירני, סלמה, ועד הדר יוסף.
בהיותה בת שבע, נולדה לתקוה אחות ושמה שרית. בשנת 1959, כאשר הייתה תקוה בת 11, היגרה המשפחה לארה"ב והתיישבה בברוקלין, אשר בעיר ניו יורק. גם בארה"ב, הייתה המשפחה קשת יום, וחייה כל השנים באמצעים דלים ביותר. אביה עבד בבית חרושת, ואמה הייתה עקרת בית במרבית השנים.
ב-1970 תקוה סיימה את לימודיה לתואר ראשון בברוקלין קולג'. אהבתה של תקוה לריקודי עם החלה בתחילת לימודיה לתואר ראשון, אז השתייכה לקבוצת "הילל" של הסטודנטים היהודיים בקולג'. לקראת סוף לימודיה, הכירה את יעקב חביב, ותוך מספר חודשים, הם נישאו והתגוררו בברוקלין. כעבור שנה, נולדה אלית, ביתם הבכורה.
ב- 1975 עברה המשפחה הצעירה לגור במדינת ורמונט הציורית אשר בצפון מזרח ארה"ב.
ב- 1979 סיימה תקוה את לימודיה לתואר שני בחינוך עם התמחות ב- recreational therapy(תחום מקביל לריפוי באמנויות / ריפוי בעיסוק), באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת ברלינגטון שבמדינת ורמונט, במהלך שנותיה באוניברסיטה, שילבה תקוה לימודים ועבודה. עבודתה התמקדה בחינוך והדרכה בקרב אוכלוסיות מיוחדות של ילדים – ילדים עם פיגור, קשיי תקשורת, כבדי שמיעה וראיה וכד'. כמו כן עבדה בבית חולים לחולי נפש. בחופשות מלימודים הייתה יוצאת להדריך במחנות קיץ של נוער יהודי ללמד עברית וריקודי עם ישראלים.
עם סיום לימודיה, החליטו תקוה ויעקב לעזוב את ארה"ב על אף ההזדמנויות הרבות שהיו בפניהם, ולעלות לארץ.
בתחילה התגוררו תקוה, יעקב ואלית, בכרמיאל. וב-1981 הגיעו לקיבוץ יזרעאל, שמרי נולד שנה לאחר מכן בקיבוץ. יעקב עבד כמהנדס אלקטרוניקה במפעל אלקס בקיבוץ ובמקומות נוספים, ותקוה עבדה כמורה לאנגלית לתלמידי חינוך מיוחד באזור העמקים.
אהבתה הגדולה של תקוה לריקוד ולתנועה בכלל ולריקודי עם בפרט קיבלה ביטוי בכל הזדמנות ובכל שמחה.
תקוה אהבה לרקוד ולהרקיד את כל מי שסביבה. ברבות השנים ביקשה להפוך את התחביב לעבודה ויצאה ללימודי תואר שני נוסף - טיפול בתנועה בלסלי קולג'.
בשנת 1996, התאלמנה תקוה מבעלה ואבי ילדיה יעקב חביב ז"ל. תקוה ליוותה וסעדה אותו חודשים ארוכים עת נאבק בנחישות במחלתו הקשה שפקדה אותו בפעם השלישית. לאורך השנים המשיכה להחזיק בחייה ובביתה את זכרונו של יעקב ז"ל, נוכחותו הייתה מורגשת בכל מפגש של בני המשפחה בבית.
שנתיים לפני שיעקב הלך לעולמו, חלתה תקוה עצמה במחלה, אשר שבה ותקפה אותה ב- 1999 וב- 2008.
באוקטובר 2009, בעודה יושבת שבעה על מות אימה, פרצה המחלה בפעם הרביעית, ובזמן קצר מלהכיל הכריעה אותה.
בשנת 2003 הכירה תקוה את יעקב ססבון, איתו נוצרה מערכת חברות מיוחדת, יפה ומעוררת השראה.
יעקוב ססבון יחד עם בני משפחתה ועם הצוות הרפואי של הקיבוץ ליוו את תקוה במסירות עד לנשימותיה האחרונות.
תקוה הותירה אחריה את ילדיה, אלית ושמרי, את שתי נכדותיה, איילה וטליה, ואת אחותה שרית.
יהי זכרה ברוך.