דפי הנצחה

אריה נולד בשנת 15.6.1940 במלבורן שבאוסטרליה להוריו, דוד ושרה.
מגיל 8 התחנך בתנועת "הבונים" שם פגש את פיי.
בגיל 17 הצטרף ל"מכון מדריכי חו"ל", שהתקיים בירושלים למשך שנה.
במהלך אותה שנה הגיע ליזרעאל לתקופה קצרה והתאהב במקום.
כשחזר לאוסטרליה עבד בתנועה ובמקביל, למד בטכניון של מלבורן – רדיו וטלוויזיה.
בסיום לימודיו התחתנו פיי ואריה ויצאו להכשרה של שנה, כהכנה לחיי קיבוץ ועליה לארץ.
בשנת 1964 עלו פיי ואריה לארץ, ישר למגורים בצריף הפיני.
בשנת 1969 הצטרף יאיר בנם למשפחה.
ב-1973 הצטרפה גם נירה למשפחה. ובשנת 1980 נולד דוד, הבן הצעיר.
עם הגיעו ליזרעאל החל אריה לעבוד בפלחה ולאחר מכן בחשמליה, עם טיוכקה ויוסי פיקרסקי זכרם לברכה. משם עבר לנגריה ולאחר מכן עבר להיות מרכז הקניות (תפקיד של "פעם")...
במהלך כל שנות המילואים שלו שימש אריה כקצין קישור לאו"ם.
עם פתיחת מפעל האלקטרוניקה הצטרף אריה לקבוצת המקימים, שכללה את ג'ק זימון, בן דודו, ואת ג'ף אלג'י.
המפעל ייצר מערכות אוסילוסקופים עבור חברת "אלרון".
במשך השנים שימש אריה כחבר בוועדות הבאות: כוח אדם, קליטה, ריהוט, חבר מזכירות ושנים רבות כיהן בוועדות תקציבי קיום ושיכון.
כשהוקם מפעל "אלקס מערכות בקרה", עבר לעבוד במפעל החדש ולאחר כמה שנים, כשנמכר המפעל עבר לעבוד במפעל " .C.I. סיסטמס" במגדל העמק.
ב-1994, כשחזר מהעבודה ב-.C.I , הצטרף לצוות הבניין עם בני סגל, מרכז המפעל, ועבד בו לאורך השנים.
אריה החליף את בני סגל בריכוז הענף לתקופה מסוימת ובעצם, עבד בנושא האחזקה עד לצאתו לא מזמן מהענף, עקב מצב בריאותו.
אין לי ספק שאריה אהב מאוד את הקיבוץ ואת החברים ושימש בו כנדבך מרכזי.
יהי זכרו ברוך.
יצחק פלג

אריה היה אהבת חיי.
אנו הכרנו בגיל 8 בתנועת הנוער הבונים. אריה היה ילד רזה מאוד ושובב גדול עם חיוך קסום. בגיל 16 התחלנו לצאת יחד ובגיל 20-21 התחתנו. 58 שנות נישואין נפלאות. אריה אהב אותי מאוד ואני מאחלת לכולם אהבה כזאת.
אריה אהב בעיקר 4 דברים.
במקום הראשון הוא אהב את המשפחה. כאשר קיבלנו את יאיר הבכור חשבנו "נס משמיים", בקבלת נירה "מתנה משמיים" ואז בהפתעה דוד נולד והמשפחה היתה מושלמת. נאספו בני זוג יקרים ושמונה נכדים נפלאים. אנו מלאים באושר ונחת.
שנית, אריה אהב אנשים. דיבר עם כל אחד – צעירים מבוגרים מכל המגזרים בגובה עיניים. נתן כבוד וקיבל כבוד. נתן יחס וקיבל יחס. תמיד היה לו משהו טוב להגיד לכל אחד. בדיחה ,סיפור קצר, לפעמים ארוך ולפעמים ארוך מדי.
אריה אהב לעבוד בבניין. שאלו אותו במה אתה עוסק בקיבוץ? היה עונה בגאווה אני פועל בניין!
הוא אהב לעזור, לתת מהניסיון והידע הרחב שהיה לו בכל מיני תחומים.
שלישית, אריה אהב את הקיבוץ. לא הייתה אבן בקיבוץ שהוא לא הכיר. לא הייתה פינה בקיבוץ שהוא לא ביקר. עשינו סיבובים בקלנועית בלי סוף, לראות מה קורה, מה חדש. הוא אהב את האנשים, היה גאה בהישגים ובהתפתחות של הקיבוץ. לא היה מוכן לשמוע שום ביקורת על הקיבוץ. היה מתקשר לאנשים והציג את עצמו: "מדבר אריה מקיבוץ יזרעאל".
הדבר הרביעי הוא אהב את מדינת ישראל. לא היה מסוגל לחשוב לחיות במקום אחר. שירת כקצין קישור לכוחות האו"ם בשמחה ובגאווה. כמה סיפורים היו לו מהשרות הזה. היה גאה והתלהב מההישגים של המדינה.
כל כך אופטימי, כל כך חיובי ... היה.
אריה, אתה חסר לי. לא אוכל להגיד "אנחנו", לא נוכל לשבת ביחד, לאכול ביחד, לראות טלוויזיה ביחד, לרקוד ביחד. כמה שאהבנו לרקוד. כל זה נגמר, אך הזכרונות נשארו ובזה אצטרך להסתפק.
תודה לאלה שצעדו איתנו בשמחות ובמצבים קשים. שנתנו תמיכה ועידוד בכל 55 השנים שאנו כאן.
שיהיה זכרו ברוך.

אבא אהוב ויקר שלי
אבא, בעוד שבועיים אחגוג יום הולדת 47, יום הולדת ראשונה שאחגוג בלעדייך שלא תוכל להגיד לי כמה אתה אוהב אותי ואני לא אוכל להגיד לך שוב כמה אני אוהבת אותך ולהודות לאמא ולך איך לפני 47 שנים בחרתם להיות ההורים שלי, בחרתם אותי והענקתם לי חיים מלאי משמעות ואהבה.
אימצתם אותי בגיל שבועיים אבל במשך 47 שנים תמיד עטפתם אותי באהבה וחום, הענקתם לי חיים מושלמים. כל החיים הרגשתי עטופה ואהובה ושהייתה לכם את הזכות לאמץ אותי ולקבל אותי למשפחתכם.
אתה ואמא הקמתם משפחה ובית לתפארת ואף פעם לא החסרתם מאיתנו דבר, הבית שלנו היה בית מכיל ומחבק בכל מצב ובכל רגע נתון ותוך כדי גם לשמור על זוגיות מופלאה וחברות מדהימה ומעוררת הערצה עד הרגע האחרון , אפילו בנשימה האחרונה שלך אתה ואמא החזקתם ידיים.
אבא שלי, תודה שהיית לי משענת וכתף, ליווית אותי, הנחית, הדרכת ועודדת כל מצב, היית שותף לכל החלטה וסיטואציה בחיים שלנו. תודה לך על כל החוויות הנפלאות שצברנו יחד כמשפחה ברחבי הקיבוץ והעמק ועל המורשת שהשארת אחרינו. תמיד ידענו שאתה ואמא פה בשבילנו עבורי ועבור תמיר והילדים שהעריצו אותך וחסרונך כבר כל כך מורגש.
הילדים שלי זכו בסבא מושלם שדאג וטיפל, טייל ופינק, אבל בעיקר שהקשיב וייעץ ולנצח תהיה חקוק על ליבם.
אבא, גם בימים הכי קשים ובחודשים האחרונים עדיין הצלחת לשמור על אופטימיות והומור שכל כך אפיינו אותך, האחיות במיון תמיד צחקו שגם עם ברזל 6 צחקת והפגנת לכולם אהבה, אפילו בשבת כשלירן באה, צחקת ואמרת שכל הנשים תמיד באות אלייך.
וככה עם האופי הכל כך מיוחד שלך גרמת לכולם להתאהב בך .
הערצת את אמא והמשפחה אבל בעיקר את הקיבוץ, ראית את חברי הקיבוץ כמשפחה שלך ואהבת את השבילים של המשק ואת האנשים פה אהבה שאינה תלויה בדבר, היה לך כל כך חשוב לעדכן אותנו מה קורה בקיבוץ ומה מתחדש.
אבא, בשיחת הפרידה שעשינו אתה ואני הייתה לי זכות להודות לך על שבחרת בי להיות הבת שלך , הצלחתי להודות לך על הכל והבטחתי לך שנשמור על אמא, שהיא לא תהיה לבד ולא תרגיש לבד, שהיא תבלה ותיסע.
אני מרגישה שאני לא יכולה שלא לנצל את המעמד הזה שכולכם עומדים פה בלי לומר כמה מילים אישיות, אז עמכם הסליחה.
ראשית לאמא שלי המדהימה - אישה מופלאה ואצילית, על מסירות אין קץ והטיפול באבא, על כל החום והאהבה שהענקת לו, על ההקרבה והמוכנות לעשות הכל בשביל שלא יסבול שיהיה לו רק טוב. תודה לך אמא, את כל העולם שלנו ותמיד אני אדאג לשמח אותך.
לבעלי היקר, לילדים המדהימים שלי למשפחה המורחבת שלי ולחברות היקרות שלי תודה שאתם הגב שלי כבר תקופה ארוכה וקשה, תודה על מילות העידוד והחום שעטפתם אותי, על העזרה והחיבוק שקיבלתי מכל אחד מכם.
לד"ר בר סלע , לירן פן ומרגלית לוי – המלאכים שלנו בלבן, אין לי מילים שיוכלו להודות לכם על מה שעשיתם עבור אבא ועבורנו, הקפתם אותנו בחומה של אהבה ודאגתם לאבא שלנו שלא יסבול, הייתם שם עבורנו לכל בקשה ושאלה, בכל שעה משעות היום, תמיד עם חיוך ואהבה תודה זו מילה קטנה.
לסיגל פרלינג היקרה והאהובה תודה לך על כל האכפתיות והדאגה, הריצות, התיאומים והסידורים - תודה ענקית לך.
ואחרונים חביבים למשפחת קיבוץ יזרעאל. משפחה ענקית חמה ואוהבת. איזה זכות וכבוד היה לך אבא להשתייך למשפחה המושלמת הזאת, תודה לכל אחד ואחד מכם שדאגתם לאבא, שהרמתם טלפון והתעניינתם, שבאתם לבקר או שסתם עצרתם אותו על הקלנועית ודאגתם לשלומו. הוא כל כך אהב אתכם וסיפר לי בהערצה על כל אחד מכם, הייתם יקרים לליבו והייתה לו פינה חמה בלב לכל אחד ואחת מכם.
מיום שבת בערב אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אהבה וחום תודה לכל מי שדואג, מביא, נכנס ומתעניין.
אבא, זהו! אנחנו נפרדים. אתה כבר לא תסבול יותר ותנוח בשקדים שכל כך אהבת, משקיף על העמק האהוב שלך ליד אמא שלך ואנחנו נשארים כאן שבורים עם געגוע עצום וחסרון בלב ותמיד נזכור שבכל קושי יש טוב ושאפשר לפתור כל בעיה, כמו שתמיד אמרת.
שלך לעולמים

אוהבת המון

נירה בתך.

האדם שגדלתי בְּצִלּוֹ הלך לעולמו.
הוא השאיר את כלי העבודה שלו מאחור והמשיך בדרכו. היה אומר, שעם הכלים הנכונים אפשר לתקן הכול. והינה, אנחנו שבורים, אבא, ואיך בדיוק אתה מציע לתקן את כל זה?
אולי אשתמש בטריק קטן, שעזר לי לחיות רחוק... משהו, שכרגע מכאיב אך עדיין מתוק.
כשאני מתקן משהו – אתה איתי, עם חצי חיוך, מסתכל עליי כמו הייתי ילד. ועכשיו הילדות גועשת פנימה ושוב אני חוזר בזמן; לקיבוץ, ללגו, לנגריה, לתיקון אופניים, לתקן כל דבר, לנסיעות בטרקטור למעיין, לבדיחות גרועות, להקנטות מוצדקות של ניוזילנדים ודרום אפריקאים, לקרוא עיתון ולאכול גלידה, וזה כואב אבל מנחם.
תחסר לנו בארוחות הערב המשפחתיות, בהן היית "עושה על האש" ומכין את הסלט המפורסם שלך; אמא הייתה מכינה צ'יפס, והילדים עורכים את השולחן... והבית בתעשייה של ממש לקראת הארוחה. ואחרי הארוחה, היית מתרווח בכורסא שלך, ואז שקט בבית... החדשות!
וללא אריה, אין מי שיקרא Fuz ויהיה שקט בבית... כי אב הבית אינו יותר.
אוהב, סבלני ומקבל היית, על כך יעידו בני זוגנו, שהיית להם כאב. תומך ונותן את כל מה שיש ומסתפק במועט. "שיהיה נחת לילדים..."; "זה לנכדים", היה אומר.
יותר מכל ובכל ליבו אהב אבא את אשתו, אהב את ילדיו ואת משפחתם, את הקיבוץ ואת ישראל.
זוג בלתי נפרד היו הוריי, הורים כבר חמישה עשורים. שהקדישו את חייהם למשפחה ולקיבוץ, וליישוב מדינת ישראל. עוד לפני שהגיע לארץ, היה פעיל בראש תנועת "הבונים" באוסטרליה, ואת זה דואגים כבר 15 שנה לספר לי כל יהודֵי מלבורן הזקנים... אתה דרזנר?
מבחינתו, אין מקום טוב יותר בעולמנו מקיבוץ יזרעאל. תמיד היה כל כך גאה ביופיו, בצביונו ובהצלחתו.
שלו ושמח בחלקו היה אבא, היה אומר לנו: Make the most of it. זהו סוד החיים.
וכך נגמר סיפורו של אדם שאהב לספר סיפורים... כל-כך הרבה סיפורים... הרי אתם יודעים... אך לאט-לאט פחת כוחך, ופחתו הסיפורים, עד דממת אלחוט, ואז ידענו שהמוות בפתח.
ואז, כשנכנס, בא כמו לפי רצונך – בבית, עם אמא ונירה, שמקרקרות סביבך, בשינה טובה לפני דרך חדשה. אשתי מוסרת לך נשיקות וחיבוקים ודרך צלחה. למרות שאנחנו יודעים שאתה בכל מקרה תמיד מסתדר.
כמה מילות תודה: תודה לדוקטור בר סלע, לירן פן וסיגל פרלינג – על העזרה ובמיוחד על התמיכה והאכפתיות. ללילך הרפז, לפיל אדלר – שדאג ותמך והשתדל שנים, ולכל צוות הבניין שאבא אהב והיו כמשפחה. לכל יושבי הקיבוץ, שנתנו מזמנם ויומם העסוק להחליף מילה ולשמוע בדיחה. ותודה גדולה מכולם לאחותי הנפלאה, שתמכה בהוריי שנים על גבי שנים והייתה לצידם בכל רגע ורגע.
היית אבא נפלא – אוהב, אדיב, כישרוני, מצחיק וסבלני. עכשיו, בהיותי אב גם אני מבין ומתענג על כמה אהבת אותנו.
משפחה זה הכי חשוב.
דרך צלחה Mr. D.
אוהב, דוד


אריה
כשאומרים על אדם שהוא "מנטש" יודעים שהוא בעל איכות.
אריה אהב מאד לצחוק. אותו חיוך בזווית העיניים המביט דרך זגוגיות המשקפיים מנצנצות כאומרות: "אל תדאג, נפתור את הבעיה". תמיד בשלווה ובאורך רוח.
הייתה לו שפה מאד אישית, ובמיוחד "הצטיין" במבטא כל-כך אופייני, שממש הכריח אותנו לחקות אותו.
מין עברית שופעת אנגלית ופה ושם אף ביטוי זה או אחר באידיש, אבל בכל זאת ברור לגמרי ובלי התחכמויות או התחמקויות. בשפתנו היינו אומרים שהוא דיבר "דוגרי".
הוא היה מאנשי התעשייה הראשונים שלנו והשתתף בבניית מספר מפעלים ומיזמים גם מחוץ לקיבוץ. תמיד הביא רעיונות חדשים ושאף להטמיע פתרונות כאלה ואחרים שלמד תוך כדי עבודה.
כך גם פעל בנגרייה, כאשר ליווה בנאמנות במשך עשרות שנים אותנו, החובבים, שעצותיו ועזרתו ליד המשורים והמלחציים תיקנו והצילו לא מעט רהיטים וצעצועי ילדים.
זאת הייתה גם דרכו בתחזוקת הדירות והחצר. נוסע בטנדר חבוט, מלא בכלי העבודה, על מותניו פק"ל נגרים, מתקן פה מנעול שבור ושם רשת שנקרעה והעיקר, שאנחנו נהיה מרוצים.
גם הבדיחות הרבות שהרבה לספר תרמו לא מעט ליצירת האווירה הנינוחה בחברתו ולכן תמיד היה בחברת זה או אחר, הששים להצטרף ולשמוח.
והייתה המשפחה, משפחת דרזנר, עם שורשיה אי-שם במזרח אירופה וענפיה השונים באוסטרליה ובארץ. הילדים, יאיר, נירה ודוד, שהתווספו כאן בקיבוץ ואחר-כך הנכדים הרבים, מי כאן, קרוב, ומי במרחקים...
פיי ואריה – דרך חיים שלמה עוד מימי הילדות בגולת אוסטרליה, עשרות שנים של זוגיות ותמיכה הדדית.
אריה אהב מאד את הקיבוץ בכלל ואת יזרעאל בפרט.
אריה היה אדם טוב ומיטיב.
אריה היה "מנטש".
חנן שליב