דפי הנצחה

צופי נולד באפריל 1936. היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד. התגייס לנח"ל עם גרעין "הגליל" והגיע ליזרעאל בשנת 1956.

בל"ג בעומר 1963 התחתן עם דינה ונולדו להם שלושה ילדים: גדי, רמי ורוית.

בתחילה עבד במטע האגסים ואחר כך היה נהג בית. במשך השנים למד את מקצוע התברואה והיה מדריך תברואה בתנועה הקיבוצית.

עבד כתברואן ב"תנובה" תל יוסף, במקביל לעבודתו כתברואן בקיבוץ יזרעאל.

כשראייתו נחלשה החל ללמוד היסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.

בשנים האחרונות השתתף בחוגים ב"דורות בגלבוע" והיה פעיל, סקרן ומעורב, על אף מגבלת הראייה שלו.

נפטר בגיל 78 וחצי,  בבית הסיעודי שלנו.

יהי זכרו ברוך.

יצחק פלג

בשקיעה

מה קורה לו לאדם שלפתע נגוז האור מעיניו?

יודעים אתם, כמו דעיכת היום אל אֲפֵלַת הלילה.

האם בפנים, עמוק, בנסתר, כבו גם כוחות חייו? 

או שקיימת עוצמה נוספת המקרינה וסוחפת הלאה, הלאה...

החיים שלך, צופי, כרבדים ארכיאולוגיים המכילים עובדות, וסיפורים בחרסים הפזורים על הגבעה – ממזרח אל מול הזריחה.

הסיפור של ויינבאום עם סיפורי המסורות הסוריות, האם בדמשק דווקא נעמיק חפירה ובלבנון השגיא? די, זה כל כך כואב להרגיש אתך את הלמות המקל הלבן, עם כל צעד בטוח מבחוץ ופנימה – בוגדני אל הגוף הקורס.

שוב נזרע פירוק מסביב ושוב מעגל החיים פורץ מולך. אתה, שהיית חלק בו ודווקא כמדביר וכמאזן סביב השוליים במדויק, ללא עיניים.

הזמן רץ ועובר – התנועה, גרעין הגליל, לימודים של תמיד, עוד טיפול ועוד דף בתולדות השבט, משלחות מהעולם הבאות אליך לתל, להעמיק דעת.

דינה, גדי, רמי ורווית וכל ילדיהם, שהיו והינם השכבה שלמעלה, רובד הייחוס אליו התכנסת עם בוא האור האחרון.

חנן שליב

מכתב לסבא

יומיים שלמים של בכי צורב, יומיים שלמים שכואב הלב,

אילו רק ידעת עד כמה אתה חסר,

סיפור אחד או שניים

סיפור אחד או שניים – ואפשר גם יותר

סיפור אחד או שניים – על זה לא נוותר.

למילה סבא בשבילנו שלוש משמעויות:

סִפּוּר –  הסיפורים שלך היו חלק בלתי נפרד ממך, עברת הרבה בחיים, לפחות בכל השנים שאותך אנחנו מכירים,

ברכה – לגדול עם סבא כזה זאת ברכה משמיים

היה מוכן לעשות הכל רק שיהיה לנו עוד שלוק מים.

אהבה – אהבת משפחה זאת אהבה ללא תנאים, שלא נמדדת רק בחיבוקים.

תחסר לנו עד סוף הימים.

כשאלוהים לקח אותך לקחו לנו חלק עצום מהחיים,

רצינו להגיד לך פשוט תודה –

תודה על שלקחת חלק בחיינו,

תודה שלמרות הבעיות הקשות

ידעת איך להתמודד ולא להראות לנו חולשות.

יש לנו עוד אין סוף סיבות להגיד לך תודה,

אבל לא הכל אפשר להגיד בכתיבה.

סבא גיבור שלנו,

מקווים שאתה נח מהחיים הלא פשוטים,

צופה בנו מלמעלה

נותן סימנים,

אוהבים ומתגעגעים לנצח

כל הנכדים.  

סבא צופי היקר,

כואבים אנו את לכתך, תחסר לנו מאד.

תחסר לנו אהבתך ודאגתך הרבה אלינו, תמיד שואל ומתעניין, דואג שלא נחלה ולא נפצע, שנגיע בבטחה ושלא יחסר לנו דבר.

העשרת אותנו רבות בסיפוריך ובבקיאותך הרבה במגוון של נושאים ותחומים:

היסטוריה, ארכיאולוגיה, ידיעת הארץ זואולוגיה, גיאוגרפיה ועוד.

את חקר שורשי משפחתך ומשפחתה של סבתא דינה, לקחת על עצמך כמשימה חשובה, שיש להעביר לדורות הבאים. חקרת, דלית פרטים, מזכרות וסיפורים שהלכו אחורה דורות בשנים.

קשיי הראיה לא הפריעו לך לסדר ולקטלג את הידע והחומר הרב שצברת. 

בהגיענו לכתוב את עבודות השורשים שלנו שמחנו לעזרתך. חשוב היה לך שנעמיק ונקרא, שנכיר כל אחד, ש"נדע מאין באת ולאן אתה הולך".  תרמת לנו רבות מידיעותיך ועבודות השורשים שלנו קיבלו משמעות ונופך מיוחד בזכותך.

נזכור אותך תמיד כשנתהלך בשבילי הקיבוץ. נראה בעינינו את דמותך בקיבוץ שכה אהבת, שייצג את הערכים בהם האמנת, את אהבת הארץ והאדמה, את היופי והאמת שבעבודת הכפיים, את הפשטות ואהבת האחר.

ערכים שהעברת אלינו בנועם הליכותיך. 

מבטיחים אנו, שעבודתך לא הייתה לשווא ושנמשיך לספר ולהעביר את המורשת שלך גם לדורות הבאים, ומהשורשים שטיפחת נצמיח אילן לתפארת.

כבר מתגעגעים,