דפי הנצחה

זה די נדיר לפגוש ילד, כמעט נער, בהגיעו לשנת הבר מצווה מודיע להוריו שהוא "הולך לגור בקיבוץ", אצל הדודים.

אומר ועושה.
וכך בשנת 1977 מגיע אלינו ילד נחוש, עקשן ושמח לגור ביזרעאל, מתחבר לילדים בגילו, רתם אגמון ועמרי פינק מהנמצאים היום בקיבוץ, והופך לקיבוצניק לכל דבר.
מתגייס לצבא לצנחנים ואח"כ חוזר לעבוד בקיבוץ, עד בערך שנתיים אחרי שמתחיל את טיוליו ולימים גם את החזרה בתשובה. וכמובן גם לומד את הרפואה הטבעית והופך למטפל מסור ונעים הליכות בתחום השיאצו.
לימים גם מגיע לכאן לטפל וגורם למטופליו לדבוק בתחום ובו.
מתחתן עם גלית ונולדות שתי בנות. מתגרש ומתחתן בשנית, עם שרון, כבר עמוק בתוך הדת, ונולדת עוד בת.
לכאורה דרך סטנדרטית, אך תמיד לוותה בחיפוש עצמי, בכאבי גדילה ובעבודה פיזית קשה.
מחלת הסרטן התגלתה אצל אייל בתחילת תקופת הקורונה, ללא קשר, ומאז סבל סבל רב, בעיקר מעצם הגזירה הנוראה, אך היה מוקף במשפחה והמון חברים שלא נתנו לו להיות לרגע לבד.
הוא יחסר לנו עד מאוד. לעמיר, אחי, בעיקר. היה קשה להפריד בין שני הילדים האלו, ואח"כ הילדים שהתבגרו אך סירבו להתנהג כך... ולכולנו במשפחה והחברים מיזרעאל, בעבר ובהווה.
אייל יקר עד מאוד, נוח על משכבך בשלום.
משפחת סלומן המורחבת

לנאוה (תולי ז"ל), עמיר, נגה ואורית, וחברי קיבוץ יזרעאל היקרים,
תמיד הייתם בית חם ואהוב על אייל, ובסוף הסכמתם שיקבר בקיבוץ. מודים לכם עבור כל ההתארגנות המהירה, הפרחים וכל ענייני הקבורה.
באהבה גדולה, המשפחה של אייל סלומן ז"ל

אנו רוצות גם להוסיף תודה מכל הלב ל-"מציל" שלנו לענייני קבורה, לאדם שגורם לתהליך פחות מכאיב – יצחק פלג; ליפעת אסף על התשובה החיובית בשם הקיבוץ שאייל יורשה להיקבר כאן, וכן לחברי ועדת אבלות: עינן גרוסר, סיגל פרלינג ומוסלי אריאלי (ואם היה מישהו שלא ראינו) המקסימים וכמובן, לחבר'ה של הנוי, שעמלו בשמש הקופחת.
תודה מקרב לב, נאוה ואורית סלומן