דפי הנצחה

חוה גולדן
לזכרה
חוה נולדה וגדלה בשכונת ברונקס שבניו יורק. בגיל 18 פנתה ללימודי טכנאות רפואית ועסקה במקצוע זה שנים רבות, כחוקרת וכמומחית בתחום ההמטולוגיה.
את בעלה וולטר הכירה בניו יורק. הוריו, שהיו ממשפחה בעלת אמצעים וקשרים, הצליחו לברוח מגרמניה לארה"ב עם ארבעת ילדיהם בשנת 1939. המשפחה השתקעה ברובע ברונקס שבניו יורק, שם בהמשך, נפגשו וולטר וחוה.
בשנת 1959 נישאו השניים, ווולטר הקים חברה שעסקה בתחומי הנדסה האזרחית.
עם השנים אימצו השניים שלושה תינוקות עם לידתם. הראשונה – אנני, כאשר כמה שנים אחריה, גם את התאומים דויד ודורין. המשפחה שהתרחבה, עברה להתגורר בשיקאגו עד שנת 1968. מספר שנים אחרי-כן חזרו לניו ג'רזי, שם השתלבו בחיי הקהילה היהודית המקומית.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, הגשימה המשפחה את חלומה של חוה מאז ימי ילדותה ועלו לארץ. בתחילה הם כוונו לקיבוץ משמר העמק, ובשנת 1975 עברו לקיבוץ הזורע.
אנני מספרת, שזכורה לה היטב התקופה הראשונה בהזורע. השינוי התרבותי הקיצוני מהחיים העירוניים, המשפחתיים, הנוחים והאישיים בארה"ב, לחיי השיתוף הקיבוציים, בלינה המשותפת בבתי הילדים... היא היתה אז בת 11 והתאומים בני 8. זכור לה היטב שההורים היו מתרוצצים ביניהם בשעות ההשכבה, במסיבות ובחגים, שנערכו בנפרד אצל כל אחד מהשלושה... זה לא היה פשוט להסתגל, אך עבור חוה זו היתה הגשמת החלום הציוני הסוציאליסטי אליו תמיד שאפה.
גם לאחר שההורים התגרשו, הם נשארו חברים טובים ורחשו כבוד זה לזו. כל אחד מהם פנה לדרכו, אך המשיכו להיפגש ולבלות זמן משותף עם הילדים ועם בני זוגם החדשים.
בשנת 1988 פגשה חוה את ג'רי הדר במפגש ריקודים. ג'רי התעניין בה, ניגש והזמין אותה לריקוד. מסתבר שסגנון הריקוד של שניהם התאים ולאחר 3 חודשים עברה חוה לגור עם ג'רי ביזרעאל.
את יזרעאל אהבה חוה כבר מההתחלה. המפגש המחודש עם אוכלוסייה אנגלו-סכסית החזיר אותה לתרבות ולדרך ההתנהלות המוכרת והנוחה לה. היא התחברה בקלות לילדיו של ג'רי ובהמשך, למשפחות שהקימו, ונהנתה מאוד מהמשפחה המורחבת בה זכתה.
גם ילדי שתי המשפחות מצאו שפה משותפת – עובדה ששימחה את חוה במיוחד, בעיקר שכל הילדים היו מצליחים לצאת לחופשות משותפות עם ג'רי, איתה ועם וולטר ובת זוגו.
לאורך השנים עבדה חוה במעבדת בי"ח 'העמק' ולאחר מכן, בתחום בקרת האיכות במפעל 'תמוז'. בהמשך, היתה דמות מרכזית בארגון ובהקמת ארכיון המפעל ואף המשיכה לעזור שם עד לא מזמן.
לחוה היתה תשוקה בלתי פוסקת, בכל מקום אליו הגיעה – לידע, לרכישת חברים, זמניים, כמו גם חברים לחיים. היא התעניינה בכל עניין ואדם ותמיד שמחה לשוחח, להביע תמיכה ולהציע עזרה ומידע לכולם. חוה המשיכה לשמור על קשרים הדוקים עם חבריה מהזורע, במקביל להתערותה ולמעורבותה בחיים ביזרעאל.
היא התנהלה בנימוס, בסובלנות ובכבוד לזולת באשר הוא, ושמחה כאשר קיבלה התייחסויות דומות מחברים בקהילה שלנו.
היו לה דעות וערכים מוצקים, לצד עמדה בסיסית ליברלית ומכבדת את אלו של האחר. היתה מעורה בכל ההתפתחויות והאירועים האישיים של מרבית החברים ביזרעאל ונהגה להתעניין, לברך על כל אירוע משמח במשפחתם, להביע סימפטיה בשעות צער וליהנות מכל סיפור או תעלול של הצאצאים, של כולם.
חוה נהגה לטפח עצמה ולהתלבש באלגנטיות, בהקפדה ובהתאם לכל אירוע. היתה מעורבת והקדישה זמן וכוונה לחיי הקהילה בתחום התרבות, הוועדות והחגים (למשל, הייתה חברה קבועה בצוות חנוכה). השתתפה בטיולים ובאירועים השונים בקהילה, תוך כדי פיתוח והרחבת תחומי הידע האין-סופיים – בחוגים ב'דורות בגלבוע', השתתפה בהרצאות באקטואליה ובנושאים שונים.
חוה השתתפה באופן קבוע באסיפות הקיבוץ, שאלה שאלות והעלתה רעיונות והצעות לפתרונות, לשאלות שעל סדר יומנו – באכפתיות ובחשיבה חיובית.
במשך השנים נסעה חוה הרבה לבקר את ילדיה ונכדיה בחו"ל. ילדיה מספרים, שהחיים ביזרעאל הסבו לה נחת והנאה גדולה והיא תמיד חזרה לביתה בשמחה.
ילדיה הגיעו לביקורים קבועים כאן, וחוה היתה תמיד גאה להראות להם את הקיבוץ ולהתגאות בהם באזני חבריה.
לפני ימים ספורים חלתה חוה בדלקת ריאות ולהפתעת כולנו לא הצליחה להחלים ממנה. היא נפטרה במפתיע בגיל 84, כאשה חיונית, צלולה ופעילה.
חיוכה ונעימות הליכותיה יחסרו לנו מאד.
אנו מאחלים לכם – בני משפחתה האוהבים, שלא תדעו עוד צער ומקווים שתרגישו בנוח לשמור על קשר עם יזרעאל, עם חבריה ובני משפחתה של חוה.
בשם כולנו ביזרעאל –
שולמית, מזכירת הקיבוץ
סוף דצמבר 2017


אמא שלי,
לא הספקתי לומר שלום, לומר תודה על כל מה שעשית למעני.
תודה על שלימדת אותי להבחין בין טוב לרע.
דחפת אותי להיות אדם טוב יותר. ולהיות כנה. הִשְׁרַשְׁתְּ בי את האמונה שיש לכבד כל אדם ולהילחם בשביל אלה שלא שפר עליהם גורלם.
לשאוף תמיד להיות הכי טוב שאני יכול ולהישאר צנוע.
לדעת להודות בטעויות ולתקן את דרכי.
חלקת איתי את האמונות שלך, דיברנו על מהות החיים, למדת אותי מהן הקשבה ואמפטיה.
גאה להיות הבן שלך. אוהב ומתגעגע.
את בלבי תמיד.
דייוויד, הבן. חוה בצעירותה

אמא,
נראה, שמעולם לא הקדשנו מספיק זמן להגיד תודה לאנשים החשובים ביותר. אמנם ידעת שהיית אהובה מאד, אבל אינני יודעת אם הבנת את המשמעות העצומה שהייתה לך בחיים של אלה, אשר היו בעלי המזל לחלוק אתך את חייהם.
כבתך, הנה מה שאני מקווה, כי את ידעת בלבך, או יכולה לשמוע עכשיו, למרות שלא ידעתי לומר זאת קודם –
אני אמא טובה יותר, בזכותך.
אני אכפתית יותר, בזכותך
אני אדם טוב יותר, הודות לך.
אני אשה חזקה יותר ובטוחה יותר, הודות לך.
אני חסרת פחד, כי כך היית את, כפי שאני מבינה אותך. אינני יכולה להיזכר בתקופה בה לא היית דוגמא, שהייתה לי להשראה. מפני שהעולם היה שונה בשנות ה-30, כאשר היית החכמה ביותר בכיתה שלך, אבל אף אחד לא ציפה ממך לדבר. את לא היצבת גבולות ולכן, אני לא ידעתי גבולות. מעולם לא הפסקת להדגיש – אשה יכולה לעשות כל מה שגבר יכול.
הדגשת את חשיבות ההשכלה ותואר אקדמי. אמרת: אין דבר בעולם שלא תוכלי להשיג. האמנת, שאוכל להגיע לכוכב הרחוק ביותר – לכן, גם אני האמנתי בכך. מעולם לא פחדת לבטא את עצמך ואת דעותייך. חיקיתי אותך. האמון שלך בי התפתח לאמון שלי בעצמי. מפני שאת היית חלוצה, הזרמת את רוח החלוציות בכולנו. הייתה לך ההשראה להגשים את חלום ילדותך של חיים בישראל – לכן, כבתך, מעולם לא חששתי לפרוש את כנפי בחיפוש אחר חלומותי. מעולם לא היית אגואיסטית ולא מנעת מאתנו לשאוף אל משהו, למרות שלבך נשבר. במקום זאת, שמרת על רוח טובה ומצאת פיצוי באנשים שלידך.
אלה היו ידידייך וחברייך בקיבוץ (הנאספים כאן), שהתיידדו אתך והפכו למציאות את חלום ילדותך על סוציאליזם דמוקרטי. חלקת את חייך עם רבים מהם ומעולם לא נתת ליום, לריקוד, או לוויכוח, ללכת לאיבוד. באמת – חיית את חייך במלואם והשתדלת לתת את המתנות היקרות ביותר לאלו אשר סביבך: את חוכמתך, את זמנך ואת לבך.
כל אדם זר, אשר שיתף אותך בשיחה, היה חברך. כל בעל-חיים, שעבר את סף דלתך, קיבל ארוחה חמה וחברה. עבור כל ציוני, סוציאליסט ושומר הסביבה, היית הגיבור והשומר. לחברייך ולמשפחתך המורחבת, היית הביטחון של זרועות אם. האדם היחיד שתמיד קיבל, מעולם לא שפט ומעולם לא החמיץ הזדמנות להביא לידיעת האדם האחר שהוא אהוב ומכובד.
לילדייך ולנכדייך היית חידה – מלאה באנרגיה, בשמחה ובתחושת הרפתקה, סלחנית וסבלנית כלפי טעות או חולשה, ומודל שמעולם לא יכולנו לדמות את עצמנו חיים בלעדיו. אני לא יכולה להיות יותר גאה בך כאשה, כאם, וכאדם אשר הציב דוגמה לכל חיינו, איך להתייחס ואיך לכבד אנשים אחרים.
תמשיכי להיות השראה עבורי בכל יום ויום להיות אדם טוב יותר. כל מה שאני, או כל מה שאני מקווה להיות, אני חייבת לך. רוחך והאנושיות שלך ימשיכו ללוות ולהיות השראה עבורי לשארית חי.
מעומק לבי, אמא – תודה לך!
אנני [בִּתָּהּ של חוה]


אמא יקרה,
לא הגעתי כדי לאחוז בידך, ללטף את שערך וללחוש באוזנך שאני אוהבת אותך, כאשר עברת לעולם שכולו טוב. דיברנו בלילה הקודם. אני דאגתי, אך את לא קיבלת זאת. אמרת – "תמסרי את אהבתי לילדים ואני אדבר אתם בשבוע הבא, כשארגיש יותר טוב". לפני שניתקתי שאלתי אם את רוצה שאבוא ואת צחקת ונפנפת אותי ואמרת: "אני אהיה בסדר". בלב כבד אמרתי שאתקשר למחרת. לא דיברנו שוב. אילו רק ידעתי שזוהי הפעם האחרונה שאנו מדברות, הייתי אומרת כל-כך הרבה דברים.
תמיד הרגשתי, שלהגיד על מישהו שמת כמה היה חשוב לך, זה מאוחר מדי. אני מאמניה, שרגשות אלה צריך לחלוק בכל יום בחיינו. אבל מה אתה עושה אם זה מאוחר?
חשבתי, שיהיה לי זמן לשבת עם אמי ולומר לה מה הייתה המשמעות להיות בתה. אני אחלוק זאת אתך היום.
אמא שלי הייתה אשה יוצאת מן הכלל. כילדה, היא הייתה סופר-וומן שלי. אוחזת בלי להרפות, הרפתקנית ועקשנית. אלו תכונות נוראות עבור חקירת חופי קֵייפּ קוד, טעימת אוכל חדש ופגישה עם אנשים חדשים. החיים שלנו היו מלאים בהתנסויות כאלה ולהיזכר בכל אחת מהן, אמא גרמה להן לקרות.
כאשר אומצנו בשנות ה-60 (1960) זה לא היה משהו להתחלק בו עם אחרים. אבל אמא ואבא שלנו היו גאים ופתוחים בדרך בה הפכנו למשפחה. הפתיחות של אמא קבעה את הטון לכל חיינו ואני מאד גאה להיות חלק מהמשפחה הזאת. קיבלתי מאמא שלי הרבה מתנות. מתנת השירים – הילדות שלי הייתה מלאה בשיריי ילדים, כמו: "נצנץ, נצנץ כוכב קטן". כל אחד היה נרדם עם שיר כזה. אמא כל-כך ארוגה בתוך מי שאני, שכאימא וכמורה אני משתמשת ב"שק הטריקים" שלי, כדי לעזור לילדי ולתלמידי להתגבר על משבר. אחת מתלמידותיי אוהבת את השיר "חזירון קטן" על הבהונות ותמיד מבקשת ממני לדקלם אותו. בכל פעם אני חושבת לעצמי: "אני חייבת לחלוק זאת עם אמא". חשבתי שיש לי זמן...
אמי לימדה אותי לפתוח את לבי לכל אחד ושכל אחד הוא מיוחד. היא לימדה אותי אמפתיה וחמלה לכל אדם. כבוד לכל אחד שאתה פוגש ושכל אחד הוא חבר פוטנציאלי! היא לא נאמה נאומים. למדתי מתוך הסתכלות בה חיה את חייה על-פי עקרונותיה, ללא התנצלות. אחת המתנות החשובות ביותר שנתנה לי אמי היא, שכל אדם הוא בעל ערך, שכדאי להכיר אותו. את תתעשרי מן הניסיון הזה וגם תרכשי חבר.
ראיתי את אמי פותחת את ביתה ואת לבה להרבה אנשים, שנעשו מהר מאד חלק מן המשפחה. אהבנו שבאה לביקור בביתנו בקונטיקוט. עם כל אחד מן הילדים היו לה יחסים מיוחדים וחלקה עם כל אחד הרבה פעילויות. לאמא היה תמיד ספר בהישג יד, מוכן לקריאת סיפור לפני השינה. הייתה לה דרך מיוחדת להוציא את ויטלי מתוך הקונכייה שלו והיו להם שיחות של שעות. השיחות האלה יחסרו לו.
הזיכרון האחרון האהוב עלי הוא של אמי, בביקור שלה באפריל האחרון. התכרבלנו יחד במיטה שלה ודיברנו על הכל ועל כלום, רק היינו יחד.
ויטלי, שון, זויה, סופיה, הכינו את הווידיאו בו אנחנו צופים. זוהי דרכם להגיד – שלום!
חן מדהים! היא חיה את חייה בחן מדהים. אמי היקרה, אני אוהבת אותך,
דורין [בִּתָּהּ של חוה]




שאלתי את עצמי: איפה להתחיל?
איך אוכל לתמצת כמעט 20 שנה של זיכרונות יוצאים מן הכלל, למספר משפטים מלאי משמעות?
חוה, איליין, נכנסה לחיי כחמותי ועזבה אותם כמישהי בעלת משמעות רבה כל-כך!
למרות שלבי כואב ואני מלא צער, אינני יכול אלא להרגיש נחמה ושלוה, כי אני יודע שחוה חיה את חייה במלואם.
היא הייתה אמא נפלאה, "נָנָה" מקסימה וחברה טובה. אשה, שגרמה אושר לכל מי שבא איתה במגע. כאשר התאהבתי בבתה, אנני, היא תיארה את אמה, חוה, כליברלית, מעט שונה ובעלת דעה. לא ידעתי, שנפל בגורלי לפגוש אשה אשר נדיבותה, אהבתה וכוחה יעשו אותי לאדם טוב יותר.
חוה הייתה חברתי, היא אהבה אותי וכל אדם אחר על מה שאנחנו. אהבה הייתה ללא תנאי וללא גבולות. החיוך שלה גרם לי לחייך אליה, בכל פעם שראיתי אותו. עקשנית ככל שהייתה בשיחה על נושאים החברתיים, היא הייתה עקשנית באותה מדה כאשר דברה על אמונתה, שהחיים טובים יותר כשהם מלאי אהבה, שלווה, סובלנות וקבלה.
חוה מעולם לא החמיצה הזדמנות לבטא כמה אהבה את ילדיה, נכדיה, חבריה ואת ארצה, ישראל. פעם הודיתי לחוה על היותה סבתא כל-כך דואגת לבתי, קייסי, וכששמעה זאת אמרה בחיוך: "זה מה שאני עושה הכי טוב!" לא יכולתי להסכים לכך יותר.
חוה חייתה את חייה בדרכה. למרות שאתגעגע אליה כל יום ויום בחיי, אינני יכול אלא להרגיש בר-מזל שהכרתי אותה, שהייתה בחיי. גיבורים לא תמיד מופיעים במלחמה או באסון, יש גיבורים שמדריכים אותנו בדרך להיות בני אדם טובים יותר, ללמוד לאהוב ללא תנאי, להבין יותר ולקבל.
חוה הייתה הגיבורה שלי. אבלה את שארית חיי במאמץ לכבד אותה, לחיות את חיי בניסיון להיות האדם הטוב ביותר שאוכל להיות.
תנוחי בשלום, חברה שלי, כי את חוללת שינוי.
לעולם לא תישכחי, לעולם תהיי אהובה.
בריאן [חתנה של חוה].

סבתא יקרה שלנו,

ההיכרות שלי איתך החלה כבר לפני מעל 20 שנה, כשהכרתי את דייוויד. הייתי ילדה צעירה ותמימה שגדלה וחונכה כל חייה בקיבוץ, שלפתע עוברת לגור, עם בנך, בצידו השני של העולם, כמעט בלי שום יכולת לדבר אנגלית ושום הכרה אמיתית של המנהגים והתרבות האמריקאית.
סבתא (תמיד), מהרגע הראשון הרגשתי שאת מכבדת ומקבלת אותי, מאמינה ורואה את הקשר שלי עם דייוויד מעבר לכל הקשיים שליוו אותנו בהתחלה. אולי, כי גם את עשית מסע דומה ושונה בחייך שלך.
את היית מהפכנית וציונית אמיתית, כשעזבת את כל המוכר ואת חייך הנוחים מאד בניו-ג'רזי ועברת לישראל עם וולטר, אנני, דורין ודייוויד. מעבר גדול מחיי עיר ותרבות סואנים לקיבוץ של השומר הצעיר בשנות השבעים בעמק יזרעאל, על כל המשתמע מכך.
ציונית אמיתית!!!
חוה, תמיד היית מעין מהפכנית, אידאולוגית, שחיה לפי ערכיה. אישה פמיניסטית, שיצאה לעבוד כשרוב חברותיה בארצות הברית עוד היו עקרות בית וגם כשעברת להזורע (ומאוחר יותר ליזרעאל) עבדת תמיד במעבדה במפעל ובעבודות שלא רבות מהנשים היו עובדות בהן. היית אינטלקטואלית ותמידי היית קוראת המון, בקיאה במצב הפוליטי, הכלכלי, מדיניות חברתית ובכלל, בעלת זיכרון לפרטים. תמיד ידעת את שמות כל החברים שלנו, ילדיהם ואפילו את גילם.
סבתוש, גם לילדי, נְכָדַיִךְ, תמיד היית קשובה ובקיאה בכל הגילאים ובכל הכיתות בהם הם נמצאים ובנושאים השונים בהם מתעסקים ומתעניינים. תמיד היית משוחחת אתם ופנויה בשבילם. תמיד היית פנויה לשחק אתם ולכן קראו לך: "The queen of Games" – מלכת המשחקים. בין אם זה משחק סבלנות, רמי, משחק זיכרון, שח-מט, דמקה, Taki, Mille Bom או כל משחק קלפים אחר, תמיד היית משחקת איתם שעות ואף פעם לא מוותרת להם. הם חיכו לבואך רק בכדי שיכולו לשחק איתך ולנסות לנצח אותך!
סבתוש, אנחנו המומים מלכתך המהירה והכל-כך פתאומית.
תמיד נזכור אותך לנצח נצחים, כי אֶת לִבֵּנוּ כבשת וניצחת!
אוהבים לתמיד –
גילי והנכדים – מיה, איתי ויונתן.
יהי זכרך ברוך


סבתא חוה הייתה תמיד ותמיד תהייה מישהו שאני מאמינה בו ואוהבת. אני חושבת, שהדבר שיחסר לי ביותר זה השיחות בינינו. תמיד, כשדיברנו, היא הקשיבה לי ולדברים שאמרתי. אם זה היה על בית הספר, על חברים, על הספר שאני קוראת, או רק איך עבר עלי היום. היא הייתה מקשיבה ולפעמים נתנה לי עצה טובה.
כששאלתי אותה על עצמה, היא הייתה מספרת על החיים בקיבוץ, ועל חבריה הרבים מאד, היא הייתה מספרת גם על מה שלמדה – זה דבר נוסף שהערצתי ביותר אצלה.
לסבתא הייתה תשוקה בלתי נגמרת לידע וללמידה, שמעולם לא כבתה. באופן קבוע סיפרה לי על הדברים הנפלאים שלמדה וגילתה. אנחנו חלקנו את האהבה המשותפת לספרים. סבתא ביקשה ממני תמיד המלצה על ספר. היא לא לעגה לי או לטעמי הילדותי בספרים, אלא תמיד, תמיד קראה את הספר ואמרה לי, שיש לי טעם טוב ודיברה אתי על הספר. נהניתי מאד משיחות אלה. דיברנו על הדמויות האהובות עלינו, מה חשבנו על העלילה ומה לא.
עוד דבר שתמיד אזכור, שלסבתא חוה היה הלב הגדול ביותר. מעולם לא שכחה יום הולדת ותמיד זכרה להתקשר אלינו או לכתוב משהו בעל משמעות. היא תמיד נתנה לנו, לנכדיה, כל מה שהשתוקקנו לו. היא נתנה לי מחרוזת שכמעט אינני מורידה מעלי.
סבתא הייתה מאד נדיבה. היא הייתה מזמינה אותנו לקיבוץ שלה, יזרעאל, ודאגה לכל דבר ושנרגיש בנוח ונקבל כל מה שאנחנו צריכים.
דבר נוסף שאני אוהבת אצל סבתא הוא, האהבה לחתולים. אנשים אומרים לי, שירשתי זאת ממנה. החשוב ביותר הוא, שסבתא חוה באה לבקר אותנו באמריקה, וכאשר הייתה כאן התעניינה תמיד בכל הפעילויות שלנו. סבתא מעולם לא החמיצה הזדמנות לומר לי כמה יפה אני וכמה חכמה.
היא הייתה באה אל הארוחות המשפחתיות שלנו וחלקה אתנו את האהבה לאוכל. תמיד התייחסה לחתולים שלי בדאגה רבה והראתה להם רק אהבה. סמכנו עליה, שתגיד לנו מאיזה גזע הם.
סבתא היא אחד האנשים המופלאים שפגשתי ואשר הם בני משפחתי ולמדתי לאהוב.
היא תחסר לי מאד, מאד ואני מקווה שהיא יודעת כמה אני אוהבת אותה וכמה מיוחדת היא הייתה עבורי.
מאיה [בתו של דייוויד]


סבתא שלי הייתה האדם הנדיב, המעודד והמצחיק ביותר שאני מכירה. היא ידעה תמיד איך לגרום לך להרגיש בבית, לא משנה איפה היית.
היו לה חיים יוצאים מן הכלל! היא הלכה בעקבות חלומה והגיעה לישראל, למרות שהיה קשה לה מאד לעשות זאת. היא חיה את חייה בדרך שהיא רצתה לחיות ואני תמיד הערצתי זאת. אני רק מקווה, שאהיה הרפתקנית כפי שהיא הייתה.
היא הייתה בן-אדם, שדאג לכל אחד ואחד, שהיה קשור אליה. אני זוכרת, שבכל פעם שבאה לביקור, הייתה מספרת לי את סיפור החיים של כל מי שישב לידה במטוס. היא גם הייתה מספרת על כל קרוב משפחה, בן-דוד, חבר/ה שלה ומעדכנת אותי על מצב כולם.
היא ידעה איך לשפר כל סיטואציה ותמיד ידעה להגיד את הדבר הנכון והמתאים ביותר.
נהניתי לדבר איתה ואני יודעת, שכל אחד כאן יסכים איתי, שהייתה רק חוה אחת!!
תמיד הרגשתי קשר מיוחד אליה והיא תחסר לי תמיד.
אני רק מקווה, שיום אחד אני אהיה אדם חזק ומופלא כמוה.
אוהבת אותך תמיד ולעולם – נ נ ה !
קייסי [בִּתָּהּ של אנני]

סבתא,
את נפלאה.
את תמיד משחקת אתי קלפים. את נותנת לי לבחור את משחק הקלפים ואז, מסבירה לי את הכללים, אם אני לא מבין משהו.
את כל-כך נדיבה ואהבתי ללכת אתך לכל-בו, שם נתת לי לקנות כל דבר שרציתי.
אהבתי לנסוע אתך בקלנועית מסביב לקיבוץ
את תחסרי לי ותמיד תהיי בלבי.
באהבה,
יוני [בנו של דייוויד]

סַבְתָּא יְקָרָה, אַתְּ לִי הַיָּרֵחַ בְּלַיְלָה חָשׁוּךְ,
הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי בְּבֹקֶר קַר,
רוּחַ קְרִירָה בְּיוֹם לוֹהֵט,
הַחֲמִימוּת בְּיוֹם גָּשׁוּם,
הָאוֹר בַּחֲשֵׁכָה,
הַנֶּחָמָה לְדַאֲגוֹתַי
הַשִּׂמְחָה בְּצַעֲרִי,
יַהֲלוֹמִים בִּלְבָבִי,
הַמְּנוּחָה לְאַחַר יוֹם קָשֶׁה,
אֲבָל הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר –
אַתְּ סַבְתָּא שֶׁלִּי, הָאַחַת שֶׁאוֹתָהּ אֲנִי אוֹהֵב בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.
בְּאַהֲבָה,
איתי [בן של דייוויד]
[תרגמה את ההספדים שנכתבו באנגלית: חנה לוין]



חַוָּה
מותך בא לי פתע!! כמאמר השיר, כרעם, לא היה זה יום בהיר, אלא יום אפור מעונן וגשום. ביום הנורא ההוא התחלתי את יומי עם הבשורה הקשה על לכתך מאתנו ככה, סתם, כמו משום מקום, ללא שבב של רמז או ידיעה על מה צפוי ואף לא זכרתי שהיית חולה משך השבוע.
את יזרעאל הפכת לביתך השלישי, למיטב ידיעתי, ארה"ב, הזורע ויזרעאל. הגעת אלינו בעקבות האהבה ומאז נשאבת לתוכנו כאילו את כאן מאז ולתמיד.
נוכחותך הורגשה כמעט בכל מקום ואירוע. השארת לא מעט עקבות, במפעל המתכת שם נפגשנו והתקרבנו, עבדת כמזכירה וכחלק מצוות הבד"ס, עד לאחרונה, כמעט שלושים שנים!!!
בעבר אפשר היה לראות אותך גם בחדר הכושר מתאמנת. שחינו לא מעט בבריכה בקיץ. על זה לא ויתרת כל הקיץ!!
היית לי חברה קרובה, בת-שיח נעימה, שיתפת וסיפרת לא מעט על קורותייך, על הביקורים והבילויים המשותפים עם המשפחה, היית כה גאה בילדים ובנכדים.
השתדלת לא להחמיץ אף אירוע תרבות ומסיבות, בעיקר אלה שכללו ריקודים ואת אהבת מאד לרקוד!!! הגעת לסרט בפאב בימי שלישי, וכאוהדת נאמנה של בית המוזיקה הוספת עוד משהו לנפש.
לפני מספר שבועות ישבנו יחד במועדון, במופע של להקת ה"כלי זמר בנד", לפני צאתם להופעות ברוסיה ואת זרחת מהנאה ומהתפעלות. נהנית מכל רגע ומכל דבר, נהנית ממעורבות ושותפות בוועדות החגים ובתרבות המקומית. לפני מספר שנים אף לקחת על עצמך את הפקת ימי ההולדת של בני מזל החודש, להנאת כולנו. וודאי היו עוד אירועים ומקומות בהם השארת חותם, ששכחתי.
אני לא זוכרת אם אי-פעם שמעתי אותך מתלוננת על עניין או נושא כלשהוא. תמיד מצאת את הדרך לפתור קושי או בעיה אם היו, פנית למי שצריך וטפלת בטעון טיפול, בדרכך, לא ויתרת ועמדת על שלך.
הילדים עזבו לארה"ב, ג'רי חלה והלך לעולמו, ואת נשארת אתנו. לא! לא היית לבד, תמיד היית עם חברים וכפי שפעם אמרת לי: "איך אפשר להרגיש לבד כשסביבי כל כך הרבה חברים שהם המשפחה שלי. אני אף פעם לא לבד לא בחגים, בשבתות ולא בימי השבוע".
כמובן, שנסעת לבקר את הילדים והנכדים בארה"ב ומובן יותר היה לך שאת חוזרת ליזרעאל, הביתה. האפשרות להישאר ולגור על-יד מי מהילדים כלל לא באה בחשבון בעינייך!! כשחזרת אמרת: "תמיד טוב לחזור הביתה".
תמיד נראית והיית במיטבך, פעילה ונמרצת, לבושה במיטבך בטעם טוב ובצבעים שהחמיאו לך, בבוא הזמן הצטרפת לפעילות של 'דורות בגלבוע'. השתתפת בחוגים בהרצאות, בברידג', בהתעמלות במים ועוד; הערכת מאד את האפשרויות שהמקום מציע לאזרחים הוותיקים בעמק.
אהבת לבוא לחדר האוכל ולשהות במחיצת חברים וחברות, שתמיד שמחו לקראתך היו זמינים בשבילך ותמיד שמחו לבוא לעזרתך אם ביקשת וגם אם לא.
באותה מידה הלכת לבקר חברים חולים שנזקקו לעזרה ותמיכה. היית שם התעניינת ודאגת להמשך הטיפול בהם. את כבר חסרה מאד, אני מתגעגעת לדמותך, לקולך, לשיחות אתך, לחוש ההומור שלך ולדעתך הנחרצת בכל נושא. תמיד ביטאת הערכה וגאווה ביזרעאל כבית וכחברה.
מבחינתי, יזרעאל יישאר הבית שלך.
מלי בעבור – יזרעאל


חוה יקרה,
כל כך מהר הלכת ואפילו לא איפשרת לי לעצור לרגע. הכל היה כל כך אינטנסיבי, לרגע היית ורגע כבר אינך...
חוה, אמא, סבתא, רעייה, חברה לכולם – אהבת את משפחתך ואת מכרייך אהבת אמת.
ילדייך – אנני, דייוויד ודורין, נכדייך – שון, זויה, סופיה, מאיה, איתי, יונתו וקייסי; חתניך – ויטלי ובראיין וכלתך כילי, היו כל עולמך. אהבת לנסוע לבקרם ויותר אהבת והתגאית בהם בפני כולם, כשהגיעו לביקור מולדת.
הערצת כל אחד ואחת מהם – גדול וקטן. אותי קיבלת למשפחתך בזרועות פתוחות, כאשר הגעתי לקיבוץ. כל הזמן ניסית לעזור ולייעץ בכל אשר יכולת, עם העברית-אנגלית שלך.
את עידו קיבלת לחיקך כאילו הוא נכדך, בפעם הראשונה שקרא לך סבתא חוה, התרגשת ואמרת שהוא עשה לך את היום...
ביום הסבים והסבתות בדואונים הזמין אותך ואת רחל ליום זה. התרגשת ואמרת שבאותו יום הבנת שאת סבתא שלנו במשרה מלאה. ניסית למלא לו כל בקשה וגחמה גם אם אסרתי עליך לעשות זאת. אמרת, שלסבתות מותר הכל במיוחד לסבתא מס. 3...
כאשר ג'רי, בן זוגך, הלך לעולמו אמרת, שחרב עליך עולמך ומה תעשי בלעדיו? אז שינסת מותניים, כי החיים חזקים מהכל, ועשית, הלכת לדורות בגלבוע, לקונצרטים, לסרטים, נפגשת עם חברות בבתי קפה ברחבי העמק, חיית את החיים באופן מלא ויפה.
את הראשונה על רחבת הריקודים, אהבתך למוסיקה הייתה בנשמתך.
אשה עקשנית, שעשתה הכל בדרכה שלה, דרך שקטה וענווה, עם לב מלא אהבה.
את קופסאות השוקולד-צ'יפס, שעשית במיוחד לשי ואחר-כך במיוחד לעידו, לבקשתם, נזכור תמיד.
היית מגדלור בחייך לילדיך וגם עכשיו תהיי מגדלור, גם במקום בו את נמצאת היום.
מקווה שאת חוגגת שם, למעלה, עם אוהביך ושומרת על כולנו מלמעלה, כמו שעשית כאן.
נפרדת ממך בכאב ובאהבה רבה.
אוהבים אותך המון – סיגל, שי ועידו
יהי זכרך ברוך