דפי הנצחה

קורות חייה של הלן

הלן סולו נולדה ביוהנסבורג דרום אפריקה ב-22 בינואר 1924 לאמה בלה גולדברג ולאביה ג'ון בלידן, אחות קטנה לרומה ולג'וליאן.

הלן למדה בבית הספר היסודי אנד סטריט קונבנט של המנזר הקתולי, ובבית הספר התיכון לבנות ברנאטו פארק.

הלן למדה בסמינר למורות וסיימה עם תעודת הוראה בכלכלת בית.

לאחר סיום לימודיה עבדה בבית החולים הפרטי על שם פלורנס נייטינגייל כתזונאית.

הלן התחתנה עם רג'ינלד סולו ב-18 ביולי 1948.

לאחר חתונתם הפסיקה הלן לעבוד כדי להקים משפחה וכדי לטפל באחותה רומה, בעלת הצרכים המיוחדים, ובקרובי המשפחה המבוגרים אשר התגוררו יחד איתם.

להלן ולרג' נולדו שלושה ילדים: אדי, ברברה ואסטל.

בעקבות משבר כלכלי אשר חוותה המשפחה חזרה הלן לעבוד כמורה ולימדה בנות בעלות צרכים מיוחדים.

בהמשך, עבדה במוסד של הקהילה היהודית, "סלוון סיגל הוסטל", לאנשים הסובלים מפיגור שכלי, עד יציאתה לגמלאות ולעלייתה ארצה.

בשנת 1981 עלו הלן ורג' לישראל בעקבות שלושת ילדיהם.

בשנתם הראשונה בישראל התגוררו בנתניה ולמדו באולפן, בזמן שהמתינו לגמר בניית ביתם בקיבוץ יזרעאל.

בשנת 1986, זמן קצר אחרי הגעתם לקיבוץ, רג' נפטר.

הלן עבדה במתפרה בקיבוץ כ-25 שנים.

נולדו לה אחד עשר נכדים ושבעה נינים.

בשנים האחרונות הדרדר מצבה הבריאותי והיא טופלה במשך חמש שנים במסירות רבה על ידי אלה הנאמנה.

בשנה האחרונה התגוררה בבית הסיעודי בקיבוץ יזרעאל, שכה אהבה.

ברברה

אני רוצה להוסיף כמה מילים בשמי ובשם משפחתי.

קיבוץ יזרעאל, הבית של אימא שלי מעל ל-30 שנה.

מהרגע הראשון אימא התאהבה בקיבוץ ובחבריו. היא לא הפסיקה לדבר, לשבח, להעריך ולהלל את קיבוץ יזרעאל. מבחינתה, היא זכתה בלוטו וכל שיחה התחילה או הסתיימה בכמה היא ברת מזל.

היא באמת הייתה ברת מזל!

אז – תודה ענקית לקיבוץ יזרעאל, שהענקתם לאימא שלי בית חם, אוהב ותומך במשך כל כך הרבה שנים.

בשנה האחרונה, הקשה ביותר בחייה של אימא, היא זכתה לטיפול מקצועי, מסור ואוהב בבית הסיעודי. אין לי מספיק מילים להודות על כך.

ואתם, אחים יקרים שלי – אדי, דני, אסטל ומתי – כמה אהבה, דאגה, מסירות, רגישות, נחישות, אמפטיה, הקשבה והרשימה עוד ארוכה מאוד!

אתם הייתם לאימא משענת במשך כל השנים ומלאים אהבה עד נשימתה האחרונה.

אני אוהבת אתכם כל כך ומודה לכם על הכל!

Mommy, עכשיו את יכולה לנוח בידיעה שסיימת את תפקידך בעולם הזה, אבל רוחך תישאר לעד במשפחה המפוארת שאת הקמת!

אדי – הספד לאימא

שלום אימא. לכי בשלום. הרווחת את מנוחתך בזכות!

נלחמת על החיים עד נשימתך האחרונה. אהבת את החיים. היית אסירת תודה על הברכות שהחיים העניקו לך. התגברת על קשיים רבים ולא נתת להם לקלקל את רוח האופטימיות שלך. מעולם לא התלוננת על גורלך... אפילו בשנה הקשה הזאת.

איבדת את אימא שלך בגיל שנה וחצי. עול הטיפול באחותך רומא, בעלת הצרכים המיוחדים, נפל על כתפייך. דאגת לה באצילות בבית בו גידלת אותנו לתפארת. בביתכם, סעדת את אביך עד מותו; גם את הורי אבא ואת הדודים – סם ומייק גולדברג. כולם טופלו בשנים האחרונות שלהם בביתנו, ביתך. בסוף טיפלת במסירות רבה באבא, אחרי שראייתו נפגעה ועד פטירתו פה, בקיבוץ. לימדת אותנו את חובת הדאגה אחד לשני במשפחה, ומה זאת דאגה לזולת.

עזרת לכל אחד כמה שרק יכולת.

אימא, היית תמיד אומרת לי, שאין טעם לדאוג על דבר שאין לנו שליטה עליו. כך באמת ניהלת את החיים.

אלוהים נתן לך, אימא, כמו שנאמר – את האומץ לשנות את האפשרי, את השלוה לקבל את מה שאי אפשר לשנות... ויותר מכול, את התבונה להבדיל בין השניים.

את דוגמה לכל המשפחה.

אימא ואבא הגיעו לקיבוץ לפני 30 שנה. מהפאר והעושר של דרום אפריקה לבית צנוע בקיבוץ. אבא חלה זמן קצר לאחר מכן. למרות הכול. היה מובן מאליו לאימא שעבודה היא מעל הכול. בהתנדבות וברצינות האופיינית לה, היא עבדה בתפירה בצריף. תפרה בגדי ילדים, תחפושות לפורים, בגדי עבודה ואת כול הווילונות של מערכת החינוך. אמא לא הייתה יוצאת לחופש עד שאחרון הסינרים הגיע לענף המזון לפני החגים. היא עבדה שעות נוספות לפי הצורך כמו אחרון החלוצים .

אימא הייתה פרפקציוניסטית. כאשר היא התקשתה לתפור ברמה הגבוהה שהיא דרשה מעצמה, היא פשוט פרשה מהעבודה.

אימא כל כך אהבה את הקיבוץ. היא הייתה אסירת תודה לחברי הקיבוץ שאפשרו לה את שנות הפנסיה באושר ובביטחון כלכלי, קרוב לילדיה ולנכדיה.

כל הנכדים אהבו לישון אצל סבתא הלן. היא לימדה אותם (בנים ובנות) לאפות ולתפור ולנקות אחריהם. היא לימדה אותם דרך ארץ!

אימא עבדה בהתנדבות אך היא קבלה את התגמול עשרת מונים בשנים האחרונות. אני יודע שאני מדבר בשם אימא וכל המשפחה כאשר אני אומר תודה לחברי יזרעאל. תודה לצוות הבית הסעודי שטיפלו באימא באהבה ובמסירות . תודה לצוות הרפואי, לבעלי התפקידים ולכול בית יזרעאל.

עכשיו את שוכבת ליד אבא.

נוחי על משכבך בשלום. אימא, אנחנו אהבים אותך....

אלדד

סבתא – ניסיתי לחשוב מהו הזיכרון הראשון שלי ממך? הרי עברו שנים כה רבות בהם היית חלק כה משמעותי מחיי.

נזכרתי בתקופה שעוד לא היה לנו טלפון ושלחנו הודעות מוקלטות על גבי קלטת שנשלחה לדרום אפריקה. לא זוכר מה נאמר בקלטת – רק את הבקשות לצעצועי פישר פרייס. חלקם עוד משמשים את הילדים שלי היום.

שינה בדירה בנתניה, עם עלייתכם לארץ, וקולות כלי הרכב והאמבולנסים ברחוב כל הלילה.

המעבר שלך ושל סבא לקיבוץ והביקורים היומיים אחרי הצהרים.

הכנת כריכים לפני אימוני שחייה ושינה במיטה המתקפלת בסלון.

השיחות באינטרקום בין הבתים (פאר הטכנולוגיה באותה תקופה).

מיץ פריגת קפוא, עוגיות מוקפדות וסיפורים על עולם אחר, רחוק, שאף פעם לא משעמם היה לשמוע.

הבגדים שתפרת בעצמך, התסרוקת המוקפדת, ההופעה האלגנטית.

העבודה המשותפת בגינה.

הארוחות המשפחתיות בחדר-האוכל ביום שישי, הקינוחים והקפה בבית, לאחר מכן.

המפגשים עם המשפחה המורחבת שהלכה וגדלה עם השנים.

החתונה עם שירה והולדת הילדים, שהצלחת להותיר גם בהם חותם.

היית חלק מכל האירועים המשמעותיים בחיי, ואני נותר עם זיכרונות.

כאשר נפרדנו תמיד הקפדת לומר, במילים המעטות בעברית שזכרת – אל תגיד שלום, תגיד להתראות.

אוהב אותך סבתא.

נמשיך לזכור אותך תמיד –

Estelle

Mommy, 2 years ago I came to you and told you I had something sad to tell you. I told you that your brother, our uncle Julian passed away. You said: "That's not sad! He was old. He had a good and full life. How much longer could he go on?" I know you want us to think the same about you.

Mommy, 2 weeks ago, your health deteriorated and you were struggling. Barbara was in Australia visiting Keren and was scheduled to return on Monday. In your usual considerate way, you waited for her to return. You told her how happy you were that she came back. Only 48 hours later, you closed your eyes for the last time and finally you can rest.

Mommy, you have always been an example to us all- such a strong, intelligent person with a very caring personality. You were always a devoted mother, grandmother and great-grandmother to all of us. Thank you so much for the warm family life you and daddy gave us. Your personal example helped to build the close family ties and connections we all have today, which you passed on the next generation. Your moral code, work ethics, integrity, adaptability, your positive and practical attitude to life is indeed gifts, appreciated by us all.

Thank you for instilling in us the appreciation for what we have and the ability to cope with life's challenges.

We are truly blessed and grateful.

We all love you very much!

Rest in peace

מיטל

My Safta

My Safta Helen was one of the most elegant ladies I ever knew. She was always immaculately dressed. She was so graceful and poised. There wasn't a cake she couldn't bake or an outfit she couldn't sew.

One of the first memories of my safta was from when I was 7 years old. She came to live on the kibbutz and from then on, I couldn't wait till the end of class every day, so that I could run over to her house and visit. The biscuits and ice cream might have had something to do with it.

When I grew up I still loved the sweets but I also loved listening to all her life stories, even if I did hear them over and over...

When I became a mother I couldn't wait to introduce her to her great grandson. They had such a great bond. Nothing made me happier then to see Zachary run to her every time he saw her.

Imagining

Coming to the kibbutz without you there, safta, is too painful to bear! Instead I will think of all the good times we've had. I’ll remember the family gatherings, the cupcakes, stuffed monkeys and trifles... But mostly I will think of how grateful I am to have had the best safta any granddaughter could wish for.

I love you safta

Rest in peace.

Your ever-loving granddaughter Maytal