דפי הנצחה

ג'רי הדר ז"ל

ג'רי,

היום בני משפחתך וחבריך מלווים אותך בדרכך האחרונה. סבלת כל-כך במאבק נגד הסרטן הנורא. הנה נגמר המאבק והגיע הזמן לנוח. שנים רבות של סבל נתנו בך את אותותיהן, והיית כבר מוכן להיפרד מן החיים.

לחוה, למשפחה ולחברים, תרשו לי לומר מספר מילים בשם חברי קיבוץ יזרעאל.

כל אחד הכיר את ג'רי מזווית אחרת. אנחנו הכרנו את ג'רי כציוני וכקיבוצניק. הכרנו איש אוהב אדם, בעל חוש הומור אנגלי, איש בעל דעות מוצקות ואוהד ארסנל צרוף.

ג'רי, שנולד באנגליה לפני 77 שנה, הצטרף ל"הבונים" תנועת הנוער הציוני, כילד צעיר והתמיד בה עד גיל ההתבגרות. אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא יצא למחנות קיץ ולפעילויות של סופי שבוע, וכבר הפנים את המסר החינוכי שהוביל לעלייה.

התקופה היתה ראשית הקמת מדינת ישראל והיתה תחושה שצריך לעלות ארצה ולעזור למדינה הצעירה בהקמתה. העדויות מן השואה השפיעו על ג'רי מאוד ותרמו להחלטתו שיהודי יש לו בית אחד והוא במדינת ישראל.

הוא יצא להכשרה ולמד איך לחיות חיים שיתופיים ולעבוד בחקלאות. מסלול העלייה של ג'רי ו-27 בני הגרעין שלו התחיל בתחנת הרכבת ויקטוריה בלונדון. משם נסעו לדובר, בדרום אנגליה ועלו על מעבורת. הם חצו את תעלת למנש, נסעו ברכבת לפאריס, ומפאריס נסעו ברכבת הלילה למרסיי. ג'רי סיפר, שאת המטען שלהם הם דחסו לתוך שני תאי שירותים, והוא עצמו ישן על החיבור בין שני קרונות. כשהתעורר הרגיש שעבר עיסוי בכל הגוף. במרסיי הקבוצה עלתה על האונייה SS" ארצה" שהפליגה לחיפה.

ב- 20 באוקטובר 1952, לפני 59 שנים, הגיעו אל מול נמל חיפה. "כמה יפה הייתה ההגעה לחיפה," הוא כתב. השמים הכחולים, השמש הזורחת והבתים הלבנים. ירדנו מן האונייה דרך מנהרה ואז קרה דבר זוועתי ומשפיל. מתוך הצינורות שבמנהרה הותזה עלינו אבקת DDT. זאת היתה קבלת הפנים שלנו בישראל."

הלילה הראשון בארץ עבר על ג'רי באוהל בקיבוץ גלעד. שם הוא עבד כרועה צאן. הגרעין בחן קיבוצים שונים ולבסוף בחרו את קיבוץ עמיעד, ליד הבסיס הצבאי בו הם שירתו. הגברים התגוררו באוהלים בבסיס, והנשים התגוררו בקיבוץ. לעיתים, חברי הגרעין הנשואים היו קופצים הביתה לבקר את המשפחה, וקרה גם שחייל התייצב למסדר עם תינוק ביד, כי האישה היתה צריכה לנסוע. למעשה כל חייו הבוגרים חי ג'רי בקיבוצים. לפני כארבעים שנה ג'רי ורחל וילדותיהם הקטנות הגיעו לקיבוץ יזרעאל.

ג'רי עבד שנים רבות כנהג בבית שאן חרוד. כמו כל הנהגים היה יוצא מוקדם מאוד לעבודתו ועובד שעות ארוכות מאוד. מקומו הטבעי היה מאחורי ההגה. הוא אהב לשבת למעלה בקבינה ולראות את הארץ מלמעלה. בלילות, חנה הסמיטריילר שלו במגרש החנייה מעל המרפאה. לילה אחד, קרה מה שקרה ובבוקר מצאו את הסמיטריילר בכניסה למרפאה.

הירידה מן ההגה לא היה מעשה קל עבורו. ג'רי מצא את מקומו בעבודת ייצור במיטרוניקס, אך אמר לחבריו: "אהבתי את החופש שבנהיגה. במפעל אני מרגיש כמו ציפור בכלוב". לכן, לא ויתר על הנהיגה והתנדב להיות נהג חינוך ונהג תורן. במכונית שלו הנוסעים תמיד שמעו מוסיקה קלאסית, כי חובב מוסיקה גדול היה ג'רי הדר.

ג'רי הלך לעולמו, ואנחנו באים היום לנחם את חוה אשתו, את ישראלה, דגנית, דורית ושי ובני ביתם וכל נכדיו וניניו. אנחנו מאחלים לכם אריכות ימים ובריאות טובה.

יהי זכרו ברוך.