דפי הנצחה

יהודה נולד בשנת 1932 בוורשה שבפולין. הגיע עם משפחתו לישראל בגיל שנה, והמשפחה התיישבה בתל אביב, שם גדל והתחנך. ביתם היה מעין "תחנת רכבת", כיוון שאביו נהג לארח ולהלין בו קרובי משפחה ניצולי שואה.
כנער, למד בתיכון החקלאי מקווה ישראל. היה בשנת הכשרה בקבוצת כנרת, שם פגש את זיוה. לימים הם נישאו והגיעו ליזרעאל. בשנות ה-50 נולדו איתן ונמרוד ובהמשך הצטרפה יעל בן שטרית.
יהודה עבד במהלך השנים כנהג בבית שאן-חרוד, בהמשך היה אקונום, עבד שנים רבות במוסך, ושימש סמנכ"ל תפעול בא.ל.צ. לאחר מכן היה גזבר הקיבוץ לאורך שתי קדנציות.
מאז יציאתו לפנסיה ועד יומו האחרון, עבד במיטרוניקס במחלקת הכבלים ובהנהלת החשבונות של הקיבוץ. ליהודה היו תחביבים שונים, ביניהם נגרות והכנת מאכלים ביתיים כמו: ריבות, חמוצים, לדר, זיתים ופקאנים.
יזרעאל תמיד היתה בית בשבילו, הוא היה גאה בקיבוץ, פעיל ומעורב תמיד. יהודה כמעט לא החמיץ אסיפות קיבוץ ומועצות כלכליות, וכן נהג ללכת להקרנות סרטים ולערבי תרבות.
כשזיוה חלתה, סעד אותה במסירות אין קץ, וטיפל בה באופן מרגש ומעורר הערכה. יהודה היה קשור לחברים רבים והיה מוערך כאדם וכחבר. הוא ידע לבלות, טייל רבות בארץ ובחו"ל, ולאחרונה נסע עם בניו, איתן ונמרוד, לטיול ג'יפים בחבל הקווקז ושם, לאחר ארוחת צהרים טובה בשטח אצל אדם מקומי, כשהמשיכו לנסוע ועצרו את הרכב לתקן פנצ'ר, נפטר יהודה בפתאומיות. הוא בילה בנעימים וחווה את העולם עד השנייה האחרונה, לא סבל כלל, ובכך אנו מתנחמים.
לאיתן, לנמרוד, ליעל ולששת הנכדים – אנו אבלים אתכם בלכתו של אבא, סבא וחברנו היקר יהודה.
שלא תדעו עוד צער. כל בית יזרעאל

אבן התשתית
יהודה נולד בוורשה ועם זאת היה צבר מצברי הגבעה. ילדות בתל-אביב הקטנה, הפשוטה, העברית מכאן – ובית ההורים של מזרח אירופה משם.
התבגרות בחבורת הנעורים של "מקווה ישראל" המתעתדת להגשים כחלוצים וכחקלאים אי-שם במקום אליו ישלחו. חבורה של רעות ושותפות בעבודה, בהגנה ובלימוד, כמארג שלם של יחיד וקבוצה – ביגון ובששון משחר הנעורים ועד סיום הלימודים.
המשך הדרך להכשרה בכנרת ולתל גזר, שנבנתה בידיהם אך נמסרה אחר כך לאחרים וננטשה. אז גם נופלת ההחלטה של חברי הגרעין ויהודה וזיווה אתם, פונים לחיזוקה של קבוצת יזרעאל, שזה עתה הוקמה, בעצם קיץ 1948. תמיד במגע אוהב לעבר ומבט מתמיד לעתיד של עבודה ובניה.
מול העמק, על גבעה לא גבוהה במיוחד, הלך ונבנה לו ישוב. ישוב עברי ששורשיו עתיקים ורבי הוד אך מאז ימים רבים אינו אלא אוסף חושות בוץ ואבן, אפוף אבק ואפר, ההולך ושוקע אל עיי העבר.
והנה, עם תום אש הקרב, שוב נרקמים בו חיים, שוב נוצרת בו יצירה של עתיד ופריחה. אנשים באים ואנשים הולכים, יש לידות ויש פטירות ויש אותם שתמיד-תמיד כאן, ישנו השורש והגזע שנוטעים את המציאות ומרתכים את שמי החזון עם קרקע היומיום.
הבתים נבנים והמשק מתרחב. יש שדות, מטעים וקהילה צעירה ותוססת המביאה ילדים ותרבות לגבעה. לזיווה וליהודה נולדים איתן ונמרוד ובהמשך הצטרפה יעל בן שטרית ונוספו לאושר בני הזוג הנכדים, בית חם ושופע הדדית.
התלמים הולכים ונחרשים, המיכון מתעצם ויהודה החקלאי מאז, מרחיב את השכלתו, משפר כלים ואמצעים. רותם את הידע והניסיון הרב שצבר לפעילויות שונות במפעלי האזור וביישוביו. הוא תרם רבות לתחזוקת המיכון הצבאי ופעל שנים רבות בתחום זה בכל רחבי הארץ. לכך נוספו הטיולים והמסעות, האיש שליד ההגה, בדאגה בלתי פוסקת לנוסעים ובמיוחד לזיווה, כמו בכל אשר עשה.
יהודה היה צמוד ליזרעאל. כמעט שבעים שנה של התמדה בלתי פוסקת. כאן, במוסך ובגזברות, במפעל ובתורנות, עובד, פועל ומפעיל. שותף להובלה ולאחריות במחשבה פשוטה ועניינית. כאן, אתנו ולמעננו, כאותה אבן יסוד שעליה נכון הבית.
חנן שליב

סבא,
סבא שלנו, אהוב שלנו, מלאך שלנו. היית עולם ומלואו עבורנו ועדיין, בעודנו יושבים לכתוב לך הספד, אנחנו מתקשים כל-כך לחבר משפט אחד הגיוני.
איך מתארים בן אדם כמוך, באמצעות "מלים על דף", איש אחד ויחיד, בעל לב רחב וידי זהב, צנוע, נאמן, ערכי, מסור, חרוץ, חכם, בעל פתרון לכל בעיה, שתמיד רוצה לשמח את הסובבים אותו ולא נח לרגע – מלאך על פני האדמה.
הרעיון של עולם בלעדיך לא נתפס בדעתנו. אמנם היית כמעט בן 87, אך כמו שתמר אמרה – תמיד הרגיש כאילו תחיה לנצח. הרי לא היית בן 87 טיפוסי – עובד במיטרוניקס ובנגריה, נוהג בקלנועית, במכונית ואף בטרקטור, רוכב על אופניים, קופץ ראש לבריכה בקיבוץ, מתחזק חשבונות פייסבוק ואינסטגרם פעילים, מטייל בארץ ובעולם ואפילו מטפס על הרים.
אף אחד מאיתנו לא חשב שלא תהיה פה אתנו לפחות לעוד עשר שנים. איך משלימים עם הרעיון של חיים שאתה לא חלק מהם? יומיום שבו לא  נוכל עוד לדבר בטלפון, לבקר אותך בקיבוץ או לצאת לטיולים ביחד. לא יהיו עוד רהיטים של סבא, ריבות ואגוזים של סבא, חיוך ונשיקה עם שפם של סבא...
ננצור כל-כך הרבה זכרונות מתוקים מדבש של הרפתקאות איתך בקיבוץ ובעמק. נסיעות על הטרקטור לקטוף פירות הדר בפרדס, שכבר איננו, פיקניקים מושקעים אתך ועם סבתא בגלבוע וצפייה ברחפנים, טיולים למעיין יזרעאל בחום הקיץ, שעות של משחקים ברפת ובגן השעשועים, ביקורים בנגריה, איסוף ופיצוח פקאנים, ימי קיץ ארוכים בבריכה, חגים וימי הולדת מושקעים.
סבא, ביום הולדתך ה-80, אותו חגגנו במועדון הקיבוץ, סיפרת שאתה הסבא היחיד שיש לכל ששת נכדיך וכיצד אתה משתדל למלא את התפקיד הזה באופן הטוב ביותר. אנחנו רוצים שתדע שאף אחד מאיתנו לא יכול היה לבקש סבא טוב יותר, והמטרה שלך הוגשמה – הרבה מעבר למה שניתן לתאר במלים.
גם בשנים בהן טיפלת באופן כה מסור ואוהב בסבתא יקירתנו ז"ל, דאגת תמיד לצבור איתנו עוד ועוד חוויות וזיכרונות משמחים, למרות כל הקושי שבדבר. אחרי שנה של אבל וחתונה משמחת במיוחד של תמרי ורונן, החלטת שהגיע הזמן שלך לטרוף את העולם, ואנחנו הבטנו בך בגאווה ובהשתאות. עשית בדיוק את מה שרצית לעשות ודבר לא הפחיד או עצר בעדך. טסת לטיולים – במרוקו, בסרי-לנקה, לטיול שורשים בפולין, לטיול ג'יפים באלבניה ואפילו צללת בתאילנד – 12 טיולים ברחבי העולם אתנו ובלעדינו, בטווח קצר של שנתיים, לצד עוד עשרות טיולים בארץ.
נותר לנו להתנחם בכך, שהלכת באותה הדרך – בזמן טיול ג'יפים נוסף בקווקז, עם שני בניך לצדך. הלכת מאיתנו ללא היסוס, ללא כאב וללא פחד, בדיוק כמו שהגיע למלאך שהיית.
נוח על משכבך בשלום, מלאך שלנו, אנחנו אוהבים אותך לנצח.
נעם הנכדה, בתו של איתן

סבא
האמת היא שאין לי צורך להגיד לך דברים, את מה שהיה לי לומר ידעת ודאגתי שתדע. למרות זאת החלטתי לדבר היום, כי היית אדם כל כך שקט וצנוע שמגיע לך עכשיו, שאשוויץ בקול רם.
אז באתי להשוויץ.
סבא שלי היה סבא שלי מבחירה.
הוא כל יום בחר להיות סבא שלי ואני כל יום בחרתי להיות הנכדה שלו, זה היה מין הסכם של שנינו, שלא צריך לדבר עליו – הוא ברור.
אני רוצה לספר לכם, שכשהגעתי לארץ תינוקת בת שנתיים עם אמא, אמא שאלה את סבא אם הוא רוצה להיות סבא שלי, אבל היא הבהירה לו, שאם הוא עונה שכן, עליו לעמוד בהחלטה שלו ולהתמיד, לא להבדיל אותי ותמיד לראות אותי כשווה בין הנכדים.
אתה ענית שכן ועמדת בהבטחה שלך.
בחרת להיות סבא שלי.
וכזה היית, לא מבדיל בין אדם לאדם.
מעטים האנשים בעולם שהיו יכולים לעמוד במשימה הזו, בהבטחה הזו.
אתה נתת לי בית.
יש אנשים שנולדים לתוך בית ולכן לא מבינים את חשיבותו.
אתה נתת לי בית, בחרת לתת לי בית.
הסלון שלך היה כמו הקן האישי שלי, שאליו אני יכולה לבוא בכל שעה, כי כמובן, תמיד דאגת להזכיר לי שאתה ער עד 24:00. ואז היינו יושבים ביחד כל אחד על הכורסה שלו ורואים את המהדורה של חצות, אני הייתי מתעצבנת על פוליטיקה ואתה, כיאה לאדם בגילך, ידעת שלא להתרגש ושככה נוהג העולם.
היית מכבד אותי במלפפונים החמוצים שלך, שיחסית לעובדה שאתה פולני שמתלונן על תיבול יתר בחדר-האוכל, היו תמיד מאוד חריפים,
וככה היינו מתנדנדים על הכורסה ב-23:00 בלילה, אני אוכלת מלפפון חמוץ ואתה פרוסה צנועה עם גבינה.
בגלל שהבית לא היה מובן מאליו בשבילי, תמיד ידעתי להסתכל מהצד ולהעריך את הבית שבנית לי.
נתת לי מתנה שיהיה לי סבא
שיהיו לי זיכרונות מסבא
זה היה הבית שלי ושלך.
הבאת לי צב, בנית לו גדר והוא ברח.
קילחנו כל שבת את ששי ביחד, הרדמנו את ששי ביחד וקברנו את ששי ביחד.
קטפנו פומלות, קילפנו פומלות.
נסענו להשקיף על העמק מהר התבור, מכתף שאול, מגבעת המורה ועשינו את זה שוב ושוב ושוב והעמק כל פעם היה נראה לך יפה.
זו הייתה הצוואה שלך- לאהוב ולתת תמיד מכל הלב.
יש שיגידו, שזה הדור הזה ושהוא הולך ונעלם,
אבל האמת היא שזה פשוט היית אתה.
ואני מאחלת לכולנו להיות קצת יותר כאלה.
לבחור לאהוב ולבחור להיות בנתינה.
לבחור לקבל כל אדם כשווה בין שווים.
לבחור להסתכל על היופי,
שנדע לראות את היופי סביבנו גם כשהיופי כל כך פשוט.
שנאהב את החיים ושנאהב לחיות.
ואתה סבא אהבת את החיים
וידעת לחיות.
תמר, בתה של יעל

איתן, נמרוד, יעל... וכל משפחת ביר כולכם יקרים
סבא יהודה היה סבא של כולנו. אין ספק, שאתם כשארי בשרו, חווים את האובדן הקשה ביותר, אך יהודה היה חלק מהחיים של כלנו. כולנו מבכים יחד אתכם את הסתלקותו הפתאומית מהחיים שלנו.
סבא יהודה יחד עם סבתא זיוה ז"ל, היו מארחים קבועים של רבים מאיתנו בחגים שונים וכמובן, גם מתארחים קבועים בכל השמחות ובאירועי המשפחה המורחבת.
יהודה יזכר אצל כולנו כאדם אהוב, נדיב ויוצא דופן ביכולת הנתינה שלו... גילו לא היווה בשבילו שום מגבלה לכל עניין ותמיד גילה עניין וחשק בנסיעה, במפגש, בהרפתקה בארץ רחוקה... ושם גם מצא את מותו – בטבע שכה אהב, בחיק בניו.
כשאנו מעלים דמותך בזיכרוננו, עולה בקרבנו החיוך המבויש שלך בעת שהגשת לנו מעבודת ידיך להתפאר – בזיתים, באמנות העץ ועוד. כעת אנו נפרדים ממך בצער עמוק, אך זוכרים אותך לעד באהבה וכמודל לחיקוי בטיפוח המשפחה.
עמוס, חבר של המשפחה