דפי הנצחה

דברים על קברו - ג'ולס

אבא הגיע אלינו ליזרעאל לפני 16 שנה בגיל 75 ,אפשר להגיד בערוב ימיו.

הוא הגיע לעולמם של בניו ושל נכדיו. זה לא היה עולמו שלו וכך הוא הרגיש .

הוא הגיע אלינו בתחושה שזה הדבר הנכון לעשות , שבשבילו ובשביל אמא אין טעם לחיים שאינם ליד הבנים והנכדים . בשביל אבא המשפחה היתה ערך עליון.

המעבר היה קשה ולווה במשבר נפשי קשה שהתחיל עוד לפני שעזב את דרום אפריקה . נסעתי לעזור להורים לארוז. בשביל אבא המעבר היה לפרק את חייו, את עולמו – הפרידה ממקום עבודה, מכירת בית לאחר 33 שנות מגורים בו , הפרידה מאנשים – כל אלה היו צעד אחר צעד בחיסול עולמו . המשבר החמיר אחרי שהגיע לארץ אבל אבא מצא את הכוחות , קם מהריסות חייו ויחד עם אמא בנה חיים אחרים.

אבא קרא וכתב. עוד ביוהנסבורג למד ציור ורישום ופה היה לו הזמן להתקדם ולהתפתח. בגיל 75 בלחץ בניו למד קצת מרזי המחשב והאינטרנט והיה גאה בכך. מעל הכל עמד הקשר עם הנכדים – השיחות, משחקי הסקרבל והנחת שהוא קיבל מהם. עברו 16 שנים של חיים טובים. אבא ידע להעריך את מה שיש לו , את החיים שלנו, את הקיבוץ וידע להפיק מחייו את המירב.

אבל זה לא היה עולמו שלו. קצת עליו ועל עולמו אני רוצה לספר.

אבא נולד ביוהנסברג ליודל ומלכה שהגיעו משתי עיירות סמוכות בצפון ליטא והתחתנו ביוהנסברג. יודל הגיע לדרום אפריקה בגיל 13 להצטרף לשלושת אחיו. לאחים פלדמן היה חלום לעשות את המכה במדינת הזהב ולחזור הביתה . כולם הצליחו , שלושת אחיו אכן חזרו לליטא עשירים , באו שוב לדרום אפריקה פחות עשירים או חסרי כל, ובנו את עצמם מחדש. יודל איבד את הכל במשבר הכלכלי של 1929 והילי מגיל 10 טעם שנים של מחסור ועני. סבא יודל באופטימיות אופיינית לו היה אומר "הצלחתי פעם אחת אצליח פעם נוספת". הוא התחיל מחדש ואמנם לא התעשר אבל התפרנס בכבוד. מסבא יודל הילי ירש את האופטימיות . ממנו הוא ירש גם את אהבת הדעת ואת חוש ההומור. כל השנים הילי סיפר לנו סיפורים על סבא יודל שלא הכרנו.

סבתא מלכה היתה הראשונה ממשפחתה להגיע ליוהנסבורג. ביתה עם יודל היה התחנה הראשונה עבור קרוביה שהגיעו מליטא. מלכה לא רק שיכנה אותם במשך כמה חודשים או שנים , אלא גם דאגה להם לעבודה ולעתים אף חיתנה אותם בביתה. מסבתא מלכה קיבל הילי את הערך של מחויבות משפחתית לא רק למשפחה הקרובה אלא בכלל.

אופייני היה להילי שבגיל 16, שני אחיו הבוגרים סטודנטים לרפואה והגרוש בבית לא נמצא , הוא קם מיוזמתו ועזב את בית הספר כדי לתרום לפרנסת המשפחה. על כך הוא היה מספר ללא רמז של טינה .

הילי לא חיכה לתחילת מלחמת העולם כדי להתנדב לצבא . הוא לחם בצפון אפריקה ושם נפל בשבי. גם בשבי לא איבד את חוש ההומור- פעם כדי לעבור את הצנזורה כתב הביתה – כל יום חוגגים פה , כל יום חוגגים את יום כיפור. הוא אמנם הצטער על איך זה התקבל בבית אבל המכתב רץ ביוהנסבורג והחבילות זרמו..

הילי היה איש המכירות האולטימטיבי, הוא ידע שיותר חשוב מהמכירה הבודדת זה האמון של הלקוח. כילד ליוויתי אותו בנסיעה ושמעתי אותו מסביר ללקוח למה סחורה מסוימת לא מתאימה לחנות שלו . היה לו זיכרון פנומנלי, פעם טילפן לקוח וביקש משלוח דחוף, הילי הזכיר ללקוח, והוא אחד מעשרות לקוחות, על איזה מדף במחסן שלו יש עוד סחורה. בגיל 74 היה זקן הסוכנים הנוסעים של יוהנסבורג.

הילי הפעיל בעניני-ציבור, כשמנהל בית הספר , שסבל מהלם קרב , התנחם בבקבוק וננעל שיכור במשרדו, רק טבעי היה שאבא נזעק להרגיע הורים ומורים ולנווט בשקט את יציאתו של האיש לפנסיה מוקדמת וכך הוא לא נזרק לכלבים.

הילי הפעיל בפוליטיקה ואיש פורומים של מחאה עד שקוקסי נכנסה לחרדה והוא נאלץ לשבת בבית.

הילי הפעיל בארגון הסוכנים הנוסעים , נשיא הארגון , כתובת לסוכנים מול מעסיק שלא משלם , יועץ לסוכנים צעירים אפילו עד השכנת שלום בית.

הילי הנואם. בכל אירוע של המשפחה הרחבה הילי נתבקש לברך ועשה את זה בחן ובהומור. כמו כן גם שימש מורה לתורת הנאום וכשהיה מכין חתן לנאום חתונה, אנחנו המשפחה היינו משמשים קהל ניסוי לצעיר הלחוץ והמבוהל. אבא אנחנו הבנים לא היינו תלמידים טובים שלך.

הילי איש המשפחה הרחבה , מתווך במריבות משפחתיות , ומצליח לשמור על קשרים טובים עם כולם. הילי שבנאמנות נוסע שעות כדי להגיע לשמחה משפחתית או ללוויה .

אבא בנית חיים יפים עם אמא , תמכת בה בכמה תקופות קשות שהיו . מותו של אלן היה לכם קשה אבל ידעתם לתמוך אחד בשני .

הילי ,איש המשפחה . אתה נקרעת כשקמנו צעירים ועזבנו את יוהנסבורג אבל לא עמדת בדרכינו. תמיד אמרת שאין עתיד בדרום אפריקה. אבל לא רצית שנעזוב , רצית את המשפחה מסביב . יצאת את דרום אפריקה 101 שנים אחרי שאביך הגיע לשם וסיכמת בהומור שמאה שנה באפריקה זה מספיק למשפחה יהודית אחת.

אבל זה היה עולמך ובאי רצון קרעת את עצמך ממנו.

התקופה האחרונה היתה קשה ומלאת סבל. אתמול בבוקר נגאלת מייסוריך .

חיים אנחנו כל עוד שזוכרים אותנו – אתה חי בזיכרוננו

 

סבא יקר, יקר

איך אפשר לתאר 90 שנה, שברובן אנחנו לא היינו?

מה משמעות חייך הארוכים, העשירים, המלאים, לגבינו?

למען האמת – קיימת משמעות!

ראשית, חייך הארוכים עשו אותך למה שהינך – הסבא הנהדר שלנו – אוהב, דואג, מתעניין ומעניין. אותן שנים גם הפכו לסיפורים הנהדרים ששמענו ממך. כשאנחנו חושבים על כך קצת יותר, אנו מגיעים למסקנה נוספת: אנחנו, אפשר לומר, ירשנו ממך רבות מן הבחירות שלך, מן הניסיונות ומן המעשים. אישיותך השפיעה בדרכים שונות, גלוית וסמויות, על אישיותנו.

עכשיו זוהי הזדמנות טובה להודות לך על כך – אחרי הכל, כולנו שמחים בחלקנו ומרוצים למדי מחיינו! מה היא, אם כן, הירושה הרוחנית שהורשת לנו?

ישנו הצד היצירתי – אתה אמן אמיתי, אשר נהנה מאמנות ומבין אמנות, צייר מצוין וסופר מלהיב, אשר מעודד אותנו לנסות ותמיד נוכח ומוחא כף בכל הקונצרטים והתערוכות. יותר מנכד אחד שלך פיתח כישרון וצועד בעקבותיך. כך גם לגבי למידה – אתה, שנאלצת לפרוש מבית-הספר כדי לתמוך במשפחתך, התעקשת ללמוד בבי"ס ערב והמשכת ללמוד ולקרוא במשך כל חייך. התשוקה לדעת ולהבין, להרחיב את אופקיך, לעולם לא להפסיק את הלימוד העצמי – כולנו כל-כך כאלה.

וישנו גם סבא הלוחם – מתנדב למטרות, אשר הוא רואה שזקוקות להתערבותו, נוטל אחריות, מטיל את משקלו על מאזני ההיסטוריה. זאת, במטרה לשנות עוול, להשפיע על המציאות – נלחם נגד הנאצים, מצטרף לתנועה הציונית, נלחם למען זכויות אדם, למען שוויון בין שחורים ללבנים, נגד האפרטהייד בדרום-אפריקה.

אנחנו גדלנו עם האתוס הזה, עם הערכים האנושיים והלאומיים הללו, הם אלה שהביאו אותנו לבחור בהתנדבות ל"שנת שירות", לבחור בשירות משמעותי ומלא בצבא. אחדים מאיתנו בחרו להקדיש את חייהם הבוגרים למטרות אלה – להיות מחנכים ופעילים חברתיים בניסיון ליצור חברה טוב היותר, בעלת ערכי הומניזם ושוויון.

אבל יותר מהכל, הדימוי החזק ביותר שלך עבורנו הוא זה של "סבא הילי וסבתא קוקסי"! תמיד עוזרים, תמיד מנסים להבין את חיינו ואת מחשבותינו, מגיעים לכל אירוע שלנו, למרות קשיי השפה.

אתם יצרתם מודל – לימדתם אותנו מה משפחה צריכה להיות ואנחנו למדנו – לטפל אחד בשני, לאפשר לכל אחד למצוא את דרכו ולהיות איתו או איתה – לשאול, לדבר, לקבל.

רגישותך, חוש ההומור שלך, חוכמתך ואהבתך, זוהי המורשת שכולנו ננסה להמשיך בה.

אז סבא –

יום הולדתך ה-90 הוא הזדמנות מצוינת להבהיר עד כמה אנו מעריכים אותך, גאים בך ומודים לך על כל מה שאתה עבורנו ועל כל מה שירשנו ממך ומרוחך. אנו מקווים שאתה רואה את אושרנו ואת הצלחותינו כשלך!

מעל לכל – אוהבים אותם מאד, מאד –

כל נכדיך: עדי, מיתר, אורלי, אדם, נמרוד, אילאיל, טל, שקד והדס.

הלוחם היהודי