ברני פינק

"זרעים קוסמיים"

 

אֵי שָׁם יוֹשֵׁב אָדָם בְּכוּר הָהִיתוּךְ שֶׁל פְּרִי יְצִירָתוֹ הוּא.

כְּשֶׁהוּא מַבִּיט אֶל-עַל, אֶל מֵעֵבֶר –

אֵין סְפוֹר גַּלַקְסְיוֹת נֶעְלָמוֹת בְּאָבָק כּוֹכָבִים.

נֶעְלָמוֹת בְּחִידַת הֶחָלָל, בְּשָׁמַיִם קְסוּמִים.

אֲבִינוּ הַקַּדְמוֹן יָשַׁב פְּעוּר פֶּה, מִתְפָּלֵא כַּמוֹנוּ.

כַּמוֹהוּ אֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה וְתוֹהֶה עַל הָהוֹוֶה,

הוּא הֶעָבָר שֶׁל צַאֲצַאֵינוּ, דּוֹרוֹת הֶעָתִיד [...]

דבריו של ברני בפתח התערוכה "אודיסיאה בחלל" שהוצגה בגלריה על הצוק בנתניה (2003) בתוך הכתבה של יניב שפירא בקטלוג המפואר והמרהיב לקראת התערוכה בעומר.

ברני פותח תערוכה נוספת בשם: "זרעים קוסמיים" במוזיאון הפתוח, גן התעשיה עומר.

מאד מרגש. אמן משלנו, שמעורב בחיי היומיום שלנו על כל מרכיביהם ועם זאת מצליח לבטא את עצמו באמנות מיוחדת. עוד בימים הראשונים כשעבודותיו מהאבן ומה"לבה" עוד היו מפוזרות במשק, אהבתי אותן. שתיים מהן היו אצלי בגינה כמה שנים עד שברני גילה אותן... בפסלים מהאבן, מהברזל ומהבטון של ברני, יש משהו אישי ואנושי שאותי הוא כל פעם כובש מחדש. יום אחד עמדתי מהורהרת מול הפסל הלבן, המחורר בחורים רבים בעיגולים שהולכים ומתרחקים מהמרכז; הפנימיים – חורים גדולים וככל שהם מתרחקים מהמרכז נעשים קטנים יותר ויותר עד שהופכים לקווים. חשבתי לי: כמה עבודה ברני השקיע כדי לחורר את כל החורים הללו... ופתאום, תוך כדי השקיעה בהרהורים על איך, נשאבתי לתוך העיגולים והרגשתי כאילו אני טסה ונזרקת עם הסיבובים במהירות – לא הייתי בטוחה אם נשאבתי פנימה, למרכז, או עפתי החוצה לעמק. אחרי שקראתי את כל שיניב שפירא כתב בחוברת המקסימה והמרתקת שהוציאו לקראת התערוכה הזאת, הבנתי, שבעצם הסתובבתי ועפתי לחלל...

אפשר לכתוב ולכתוב על ברני ועל עבודותיו המיוחדות והייחודיות (למדתי, שאפילו אבן יכולה לרגש אותי), אבל חשבתי להביא כמה מדבריו של ברני שנאמרו בשיחה בינו לבין גבריאל מענית ורותי אופק, לקראת הצבת התערוכה "זרעים קוסמיים".

–           העבודות המוצגות בעומר הן מסדרת "הקוסמוס", שתחילתה באמצע שנות ה-90. זו סדרה שנובעת מרגע מסוים, שבו האדם מבין, עד כמה הוא קטן בתוך הקוסמוס האדיר. [...] ההשכלה שלי מקורה באנציקלופדיות ולא בלימוד מסודר, ותמיד התפעלתי מן הלא ידוע והרחוק, שאנחנו חלק ממנו.

–           נראה לי שהאדם מתפעל במיוחד מהעולם שעובר בליה, אירוזיה... את הזרעים הקוסמיים אני יוצר עם פגם, כדי שיידעו שעבר עליהם משהו. מה קורה בקוסמוס? אני לא פילוסוף.... מה שאנחנו רואים כבר לא קיים. זה איננו.

–           העבודות שאני עושה אינן עובדות מהחלל אלא הפנטזיה שלי על אודות החלל. מה שאני עושה לא נובע ממה שאירע, אלא ממה שאני, כאמן, יוצר מהנושא. ... כשאתה עושה חור, זהו היפוך, הנגטיב של משהו סולידי... אני עושה את הנגטיב של האמיתי. מה שנשאר זה חור. אני עושה כוכב נעלם.

–           אי אפשר להגיד שאני האמן היחיד שעובד בחורים בעולם הפיסול. אין חדש תחת השמש. הייתי בסין וראיתי שם באמנות העממית כדור בתוך כדור או צפרדע בתוך צפרדע, שמזכירים מאוד את העבודות שלי.

–           שאלה: חשוב לך שהמסר שלך לגבי הקוסמוס יובן לצופה?

–           ברני: לאו דווקא. זו ההשראה שלי לעבודות. כל אחד יכול לראות בהן את מה שהוא מבין...

–           במבט לאחור, פתאום הגעתי למסקנה שלא מיציתי את הנושא. אני מחפש את האבן הנכונה לרעיון של העבודה שאני רוצה לבצע. לא תמיד מוצאים את האבן.

–           אני אוהב את העבודות של מיכלאנג'לו ושל רודן. זה משאיר פתח רחב לדמיון ויש בהן גם סוג של תנועה בתוך האבן.

–           כל החומרים מעניינים אותי, כל דבר שניתן ליצור ממנו. לאמנים יש איפיון, לי אין משאבים גדולים. אני מנצל חומרים מהג'אנק ויוצר מהם משוה חדש. אני אוהב רדי-מייד ולעיתים משתמש בו. אם יש, למשל, חלודה מתפוררת, אני מדביק אותה (כחומר גלם).

–           אני לא רואה את עצמי כפסל-אבן. אני אמן שיש לו רעיונות שאפשר לבצע אותם גם בחומרים אחרים. יש לי אולי ניסיון רב יותר באבן.

–           אני מתיחס ללוחות אבן גדולים כאילו היו בד ציור, באמצעו חריטה, קדיחת חורים ועיצוב המרקם על פני השטח. התוצאה היא מעין עבודה גרפית גדולה.

–           העבודה שלי היא בעלת איפיון אבל יש תהליך שמתקיים מעבודה אחת לאחרת. אני תמיד רוצה להמציא משהו חדש, כמו, למשל, השימוש בבטון בפסלים.

–           אני לא עושה שום דבר מקרי. אני מאוד משגיח על הקומפוזיציה. אני קפדן גדול. הכל אצלי מתוכנן. אני נמצא תמיד בחיפושי דרך. מכאן גם השילב בין חומרים כמו ברזל ובטון.... השינוי הגדול עבורי ועבור הפסלים הוא בעצם הצבתם בעומר, במקום כל כך שונה מהנוף שבו נוצרו. כאן, בסטודיו שלי בקיבוץ יזרעאל, על רקע העמק, הפסלים נראים אחרת לגמרי מכפי שייראו על במת הדשא בגן התעשייה במוזיאון הפתוח בעומר. זה יהיה השינוי הגדול. לכל תערוכה יש אמירה משלה, שאפשר להבחין בה רק כאשר הצבתה מושלמת. יש יופי מיוחד בכך, שגורם ההפתעה נשמר, למרות התכנון המוקפד שלי.

קיבוץ יזרעאל, יוני 2009

 

 

התרשמות מהביקור נמצאת באתר הבא:

http://www.hitrashmut.co.il/page.asp?module=pages&mainCat=60&catID=64&article=641

תודה על התודה

תודה לך, יצחק, על הדברים החמים. האמת – עמדתי להודות לכולם בטקס עצמו, אבל "גנבו לי" את כל התודות, פרט לזו הפרטית שכוונה לאנשי יזרעאל. אז הנה היא, מעל גבי העלון שלנו:

אני מבקש להודות לחברי קיבוץ יזרעאל, שאיפשרו לי להגיע למעמד הזה.

אני מרגיש שיש לי הרבה תומכים, אנשים שחושבים שערך תרבותי הוא ערך מוסף. בלעדיהם לא הייתי מגיע לזה. אני יודע שיש קיבוצים שבהם זה לא היה קורה.

יזרעאל – זו גדולתה: הפתיחות.

אני מתנצל בפני "הפרלמנט" של ארוחות הבוקר, ששנה שלֵמָה שמע כל שלב בתהליך העבודה. מקווה שעכשיו אדבר רק על מזג האוויר ועל פוליטיקה.

ולחזור לדברים של יצחק – שכללו גם את תודתי לסטאס, לאנה וליניב שפירא – במהלך הפתיחה החגיגית פנו אלינו הרבה אנשים ("סתם אנשים", כאלה שאנחנו לא מכירים) ואמרו: "עושה רושם שאתם קיבוץ מיוחד במינו".

לא התווכחנו.

היה קשה להסתיר את גאוותנו.

ברני פינק

 

 

דברים מהתערוכה של ברני פינק

במוזיאון הפתוח בעומר.

דברי יצחק פלג, מזכיר הקיבוץ, בטקס פתיחת התערוכה של ברני פינק.

 ברני היקר שלנו,

כולנו עומדים כאן נרגשים מעוצמת החוויה של תערוכה מיוחדת זו.

שנים רבות אנו מלווים אותך כאומן היוצר בחומרים שונים, מושך במכחול, מכה בפטיש, מגלף בעץ, מצלם, ובעצם מה לא?

כמו חילופי עונות השנה, אנו חווים את ההתחדשות והמקוריות של עבודתך.

כישרונותיך היצירתיים מביאים אותך להתנסויות מוצלחות רבות, שתוצאותיהן ניצבות ומקשטות את החצר היזרעאלית ומקומות נוספים ברחבי הארץ.

שמענו קטע נגינה שעובד על-ידי סטאס גברילוב לכבוד האירוע,  במהלך הטקס הושמע קטע נוסף, אותו הלחינה במיוחד לאירוע, אנה גברילוב. שני הנגנים הם חברי יזרעאל, שתרומתם התרבותית כל-כך מוסיפה להוויה שלנו.

יניב שפירא, תרם גם הוא את חלקו בכתיבה בקטלוג המרשים.

תודה לכם חברים יקרים על העונג הרב.

בשם כולנו בקיבוץ יזרעאל, אני מברך אותך ברני בחום, על ההישג המרשים של הצגת התערוכה הגדולה "זרעים קוסמיים", כאן בפארק בעומר.

אנו גאים בך מאד ומאחלים לך המשך תנופת עשייה ויצירה.

 

יזרעאל/עומר, תשרי תש"ע

 

דברי פתיחה לתערוכתו של ברני פינק

במוזיאון הפתוח בעומר, סוכות תש"ע

פרופ' חיים מאור

שבת שלום ומועדים לשמחה!

ברני פינק הוא איש מוּאָר.

פסליו של ברני והוא עצמו משרים על הצופים תחושה של שלווה – מתבקש לומר שלווה קוסמית – ותחושה של נאורות מבורכת. אומנם הוא פסל של גריעה אבל תוצריו הם פיסול של רגיעה. אני מתבונן בפסלים שלו ונשאב לתוך חורים מוארים שהם, בעצם, כוכבים של אוויר, תשלילים של חומר, כמו שהנרי מור אמר על פסליו שהחורים שבהם הם הפסל האמיתי שנעטף במעטפת של חומר.

נהוג לומר כי פיסול הינו הצבה של חומר בחלל. אצל ברני הפיסול עוסק בחלל בשלושת מובניו – Space, gap, void. החללים שבפסליו, החריצים והחריטות, הם ייצוגים של החלל החיצון.

בעידן שבו אנו חיים, כאשר חלק ניכר מן האמנות משקף את התגלמות הרוע בעולם, את החורים השחורים שבצדו האפל של האדם, ברני פינק מציב בפנינו מראות מאבן בכדי שנתבונן בהן ונקבל פרופורציות. תוך שימוש במרכיבי היסוד של הפיסול – נקב באבן, קו חרוץ, מרקמים של קדיחות או בליטות, חספוס וליטוש – ברני יוצר מפות של כוכבים, תמרורי חלל, גלגלי מזלות, מפות גורל המבקשות מאיתנו פענוח, למעננו ולטובתנו. אם נתבונן בסימני הגלקסיות שבאבנים נזכר שכולנו אבק של כוכבים. כמו אותו זרע שנבט לחיטה, גם אנחנו – זרע קוסמי זעיר. זרע קוסמי שמישהו זרע או פיזר בחלל, העניק לו את פוטנציאל הצמיחה ל"צלם אלוהים", ל"נזר הבריאה" וברך אותו בברכת "אוֹר זָרוּע לצדיק". בכדי לממש את הברכה צוונו לזכור דבר אחד – מאבק כוכבים באנו ואל אבק כוכבים נשוב, אם נדע לקיים את סוד הצניעות של היקום.

תחילת המהלך הפיסולי של ברני במחשבה מבורכת, בצניעות מופתית ובשלווה סטואית של צדיק נסתר. מי שמכיר את הסיפורים על ל"ו הצדיקים יודע שנשמותיהן מסתתרות לרוב אצל מי שנתפס כַּפָשוט בָּאדם, כאחד העם, ולא אצל שוֹעֵי עולם או סוכני הדת.

בעינַי, ברני פינק הוא מין צדיק נסתר שכזה, שמגלה לנו את סודות היקום הכי מוצפנים, הכי לא מקובלים, תוך שימוש בחומר הכי בסיסי – אבני השדה. תוך שימוש בסימנים מוזרים הדומים לקונסטלציות שמימיות או לאותיות מלאכים חקוקות באבן. רבי נחמן מברסלב העדיף לספר סיפורי מעשיות בכדי לקרב את תלמידיו לסודות היקום.

ברני עושה זאת באמצעות אבנים. יש לו המעוף המחשבתי להוציא גלקסיות מן האבן בזיעת אפיים ובזיעת כפיים של פסל-סתת שהופך אבק אבנים לאבק כוכבים.

הזרעים הקוסמיים, העשויים אבן, מזכירים לי את הברכה הבסיסית ביותר בברכות הנהנין, שיהודי מאמין מקדים לומר בטרם קיום מצווה שהנאה בצִדהּ. זוהי ברכת המוציא לחם מן הארץ. אני שואל אתכם – האם מישהו מכם ראה איכר מוציא כיכר לחם מן האדמה? אני משער שהתשובה היא – לא. אם כן, מה משמעות הברכה?

זוהי ברכה על המוגמר; על מה שהחל כזרע שנטמן באדמה וזכה לתנאים טובים מאיתני הטבע וממסירותו של האיכר, שטיפל וטיפח את הזרע עד שראה אותו מגיח מן האדמה כנבט ירקרק. הנבט ממשיך לגדול ולהתפתח לאלומת חיטה, שבקצה קודקודה, בתוך קליפותיהם, מסתתרים להם גרגרי חיטה. בהמשך, הגרגרים ייטחנו לקמח, לאבק חיטה, יתערבבו עם מים חיים, ילושו אותם, יצרו מהם צורה כדורית, יחממו אותם בתנור אפייה ויוציאו אותם אחר כבוד ככיכר לחם, שניחוחה וטעמה יצדיקו את ברכת הנהנין. המוציא לחם מן הארץ. מי שמתבונן בציר הזמן, שהחל בזרע והסתיים בגרגר החיטה – דהיינו באטום של כיכר הלחם – יוכל להבחין כי הזרע והגרגר, הראשית והאחרית, נראים אותו דבר, ולמרות חשיבותם הקיומית – מידותיהם צנועות. אך, כמו שאומרים, מן הקטן הזה תתפח כיכר הלחם. סוף מעשה במחשבה תחילה.

ככה זה גם בפיסול. למיכֶּלֶאנְגֶ'לוֹ בּוּאוֹנָרוֹטִי הייתה ברכה משלו, ברכה של פסלים: המוציא פסל מן האבן. הוא האמין כי הפֶסל המושלם מסתתר בתוך אבן השיש, כמו גרגר החיטה בתוך קליפתו. מן הפָסל נדרש רק להסיר את הקליפה, להסיר את האבק ולשחרר את העבד הכפות מכלאו בתוך הסלע האיטלקי. הרעיון הרוחני ממתין לָמִפסלת של המשחרר.

גם ברני פינק בּוּרָך ביכולת להוציא פסל מן האבן. יותר מכך, הוא מוציא תחרה ומשחרר גלקסיות מן האבן. כאשר מתבוננים בפסליו מגלים דבר והיפוכו: אבן מוצקה וחזקה שהפכה לתחרה מעודנת ורוטטת, אורנמנטיקה של חורים, מרקם גלקטי. והנה, התחרה המעודנת הזו שמרכיבה מחדש את האבן הקטנה מייצגת גלקסיות אדירות ממדים.

שוב, דבר והיפוכו. אבל אם נזכר בזרע החיטה שהפך לכיכר, ואם נחשוב על מאפייני הפרקטלים שהמיקרו והמקרו שלהם נראים זהים, נבין, כי מה שעלינו לעשות זה לזרוע את הזרעים הקוסמיים הזעירים של ברני, לטפל בהם במסירות ולהמתין לצמיחתו של עץ הגלקסיות, ממש כמו בסיפורי האגדות ובשירי הילדים המדמיינים "זרעים של מסטיק" או "עץ של כוכבים".

אבל, בשונה מסיפורי האגדות או סיפורי החסידים-הצדיקים עם הסוף הטוב ועם מוסר-הַשְׂכֵּל דתי או מיסטי, אצל ברני פינק המציאות המיידית מבצבצת מתוך הסדר הקוסמי: היא פגומה וזקוקה לתיקון. אל תוך השלווה מגיחים כוחות האֵרוזיה, הבלייה והכליה: בין הגלקסיות מתגלים כוכבי שביט, אסטרואידים ומטאורים הנעים בצירים מצטלבים שסופם התנגשות; בין הירחים והשמשות קיימים ליקויים ובתוך כל זרע קוסמי מתגלה כוכב פגום שזקוק לתיקון. האם כוכב פגום הוא כוכב שלם עם לב שבור (כדברי רבי מנחם מנדל מקוצק: "אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה; אין ישר מסולם עקום")? ליתר בטחון, ברני מכין תוכניות-מגירה לאתרי-נחיתה בטוחים למטאורים, לכוכבים תועים, לעב"מים או למרכבות האלים.

מצד אחד, הוא מכיר באפסיותו של האדם מול הקוסמוס. מצד שני הוא מודע לגודל היוהרה האנושית. וְכָך, בין כוחות היצירה של "המשיכה הפנימית" מן הגלקסיות, לבין זִרעי-הפורענות שנובעים מיצר ההרס האנושי, פסליו של ברני פינק מונחים להם כאבן שאין לה הופכין, בשדות המוריקים של המוזיאון הפתוח בעומר ומאותתים לנו כי הכול תלוי בנו ו"התשובה נמצאת אי שם בחלל".

עומר, תשרי תש"ע

 

בקובץ מצורף נמצאת הזמנה לביקור