היסטוריה

בקיץ 1948, במהלך קרבות מלחמת השחרור התקבלה החלטה בפיקוד הפלמ"ח להוציא מספר הכשרות להתיישבות ביטחונית בגבולות. 55 חברי הכשרת רמת יוחנן נבחרו לאייש את יזרעאל. בט"ו באב תש"ח, 20 באוגוסט 1948 עלו על הקרקע. בראשית הדרך גרו המתיישבים בחושות הנטושות בכפר זרעין, בתנאים פרימיטיביים. תפקידם הראשון היה השמירה מפני פלישה חוזרת של הצבא העיראקי אשר עדיין שהה כמה מטרים מדרום לנקודה.  יחד עם שמירה החלו הצעירים להקים משק וליצור קבוצה.  

בחודש יוני 1950 עברו החברים לנקודת הקבע בגבעה הסמוכה, פיתחו משק חקלאי, נולדו הילדים הראשונים והצעירים שקדו על בניית חברה שיתופית. במהלך השנים הצטרפו למייסדים גרעיני תנועות נוער ויחידים מהארץ. תנאי החיים בקיבוץ היו קשים ותובעניים וחברים רבים עזבו את הקיבוץ הצעיר. בשמונה שנים הראשונות עזיבות רבות פקדו את הקיבוץ עד שב-1956 היה ספק לגבי המשך

קיומו.

ב- 1956 חלה התפנית עם הצטרפות בוגרי תנועת הבונים מדרום אפריקה ואוסטרליה. מאז התמיד הקיבוץ בקליטת גרעינים, משפחות ויחידים מהארץ ומחו"ל, והתאפיין הקיבוץ באוכלוסייה מגוונת, בה האופי האנגלו-סקסי מורגש עד עצם היום הזה.

ב- 6.9.69 קיבלה אסיפת הקיבוץ החלטה מהפכנית שעוררה ביקורת ברחבי תנועת איחוד הקיבוצים  - הוחלט לנטוש את הדרך המסורתית של הלינה המשותפת (לינת הילדים בבתי הילדים) ולעבור ללינה המשפחתית. צעד זה דרש בניית שיכון מתאים למשפחות, ובתי ילדים חדשים. ההחלטה פעלה כמנוף לקליטת משפחות מקיבוצים אחרים. בנושא הזה יזרעאל היתה כחלוץ לפני המחנה בתנועות הקיבוציות. כיום לא נותר קיבוץ אחד עם לינה משותפת.

עד מהרה חברי הקיבוץ הבינו שמחקלאות לבדה לא תבוא הישועה הכלכלית, וביולי  1968 הוחלט להקים מפעל להרכבת מכשירים אלקטרוניים במבנה חדר האוכל הישן – מהלך שהוביל לתהפוכות רבות ומשברים לא פשוטים. נפילת הבורסה, פרשת ההונאה של דוד בלס, ובעיות קיומיות במפעל האלקטרוניקה התחברו וחוללו משבר גדול באמצע שנות השמונים. גל עזיבות גדול הותיר את הקיבוץ עם כ- 50 חברים פחות, מתוכם הרבה חברים מרכזיים. הדרך הארוכה והמפותלת הובילה לצמיחת תעשייה משגשגת שהיא הגורם המרכזי שמאפשרת לקיבוץ היום לגלגל מחזור שנתי של מיליוני ₪, ולהשקיע בהבטחת עתיד היישוב וחבריו. כל העת, ידע הקיבוץ לשמור על מרקם חברתי איתן שזכותו סלל את הדרך להתאוששות המרשימה.